מסדנתו של אניון - כלי זכוכית נדירים,
מאוסף שלמה מוסיוף, מוזיאון ישראל, ירושלים.
התערוכה תימשך עד סוף דצמבר 2011.
אוצרת: נטליה כצנלסון.
צילום: ארדון בר-חמא.
קטעים מתוך קטלוג התערוכה שנכתב בידי יעל ישראלי.
מבוא
לפני מעט למעלה מאלפיים שנה למד האדם לנפח זכוכית וכך לנצל את תכונתה המופלאה - לשמור לאחר שנתקררה על הצורה שקיבלה בהיותה לוהטת וצמיגה. אחרי כמה עשרות שנים של הכרת הניפוח וייצור כלי קיבול קטנים, פשוטי־צורות, חל שדרוג חשוב בניצול תכונותיו של החומר הפלאי: החלו לנפח את בועת הזכוכית לתוך תבניות המעצבות את גוף הכלי ואת עיטוריו. באותם ימים, בתקופה ההלניסטית המאוחרת ובראשית התקופה הרומית, רווחה האופנה לעטר בתבליט כלי חרם וכלי מתכת, וכך יציקה של פסלים וכלים מורכבים לתבניות הייתה טכניקה מוכרת. על רקע זה היה המעבר לשימוש בתבניות לניפוח זכוכית אך טבעי.
המקורות בני הזמן המספרים על מלאכת הזכוכית הם בעיקר כתבי יוסף בן מתתיהו וההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן, שחיו במאה הראשונה לספירה. שניהם מזכירים את אזור החוף הפיניקי ואת נחל הנעמן שמדרום לעכו כמקורות החול לתעשיית הזכוכית. פליניוס אף מציין את העיר צידון כמרכז חשוב לייצור זכוכית. ואכן, אומני זכוכית שעבדו ברומא התהדרו במוצאם מצידון, שהיה בבחינת עדות לאיכות עבודתם, כפי שניתן ללמוד משברי ידיות כלי זכוכית שלצד שם האומן מוטבע בהן שם המקום ״צידון״, ביוונית מצד אחד ובלטינית מצד שני.
כלי זכוכית מנופחים לתבניות ונושאים עיטורים בתבליט נמצאו במקומות רבים באזורי החוף המזרחי של הים התיכון(הלבנט). בצורות הכלים ובדגמים ניכרים קרבה ודמיון ולכן סביר להניח שיוצרו בבתי מלאכה שהיו סמוכים זה לזה. מקובל לכנותם ״צידוניים״ בהנחה שאכן יוצרו בצידון ובסביבתה.
בהתאם לרוח התקופה, נושאי העיטורים בתבליט הם דגמים צמחיים מסוגננים, ענפים, שריגים, עלים ופירות. פרחים מסוגננים וחפצים שונים מופיעים במסגרות גאומטריות או אדריכליות פשוטות. דגמי העיטור כיסו את גוף הכלי ולעתים גם את כתפיו ואת שיפוליו עד לבסיס. תכונה חשובה נוספת של הכלים הצידוניים היא שילוב שמות האמנים בעיטורים. ידועים לנו שמות של חמישה אמנים, ולגדול ביניהם, אניון, מוקדשת תערוכה זו.
תהליך היצירה של כלים כאלה הצריך, לאחר התקנת חומר הגלם, הכנת תבניות עשויות חרס או מתכת שלתוכן תנופח בועת הזכוכית. תחילה הוכן משעווה, מחרס או מאבן דגם בצורת הכלי - אב־טיפוס - מעוטר בתבליט. על דגם זה מרחו חומר מפריד כלשהו ואז עטפו אותו בחומר מעורב באבקת אבן. כשהתקשתה המעטפת הסירו אותה על-ידי חיתוכה לכמה פלחים. מעטפת זו, היא התבנית, שימרה בצורת שקעים את פרטי העיטור שבלטו על הדגם. תבניות ממתכת עיבדו בריקוע או בגילוף והתקנתן היתה מסובכת יותר והתאימה בעיקר לכלים שחולקו לפאות.
קטעי התבנית נקשרו עתה יחדיו ולתוכם נופחה בועת זכוכית. הבועה קיבלה את צורת התבנית והשקעים שבתכנית הפכו להיות בולטים בזכוכית. לאחר הניפוח נפתחה התבנית לרווחה - הודות לכך שהייתה מחולקת לקטעים - ואפשר היה להוציא את כלי הזכוכית בלי שיישבר. לרוב יצרו בתבנית את גוף הכלי לבדו. השפה והיריות עוצבו רק לאחר שהכלי הוצא מן התבנית.
הכנת התבנית כפי שתוארה לעיל הייתה אמנם תהליך מורכב, אך כנגד זאת אפשר היה לשוב ולהשתמש בה, ולנפח לתוכה זכוכית בצבעים שונים. אפשר להבחין כיום בכלים שנוצרו באותה תבנית על־פי העיטורים הזהים וגם על־פי סימני קווי החיבור בין חלקי התבנית, אף אם השפה והיריות שונות, שכן הן עוצבו כאמור לכל כלי בנפרד.
כלי הזכוכית המעוטרים בתבליט היו מקובלים מאוד במאה הראשונה לספירה. האפשרות לייצר סדרות גדולות של כלים זהים הוזילה בוודאי את מחירם וסייעה לתפוצתם הרחבה. היו אלה חפצי מותרות ששימשו כלי משתה, מכלי תמרוקים, מנחות פולחן ופרסים בתחרויות. רבים מהם הוטמנו בקברים וכך נשתמרו בשלמותם. כלים עשויים בטכניקה זו נמצאו בכל רחבי האימפריה הרומית, מספרד במערב ועד צפון אירופה ומצפון הים השחור ועד נסיכויות המפרץ הפרסי.
על הפופולריות הרבה של אופנת העיטור בתבליט במאה הראשונה לספירה ועל הביקוש הרב לחפצי יום־יום זולים יחסית מעידות סדרות נרחבות של מאות כלים קטנים, בעיקר בקבוקונים לבשמים ולתמרוקים, שנתגלו ברובם במזרח האימפריה הרומית. הבקבוקונים מעוטרים לרוב בדגמי כלים ובדגמים דיוניסיים במסגרות אדריכליות.
בלב התערוכה כלים יחידאים ונדירים מאוסף שלמה מוסיוף וכן כלים מאוסף המוזיאון.
מי היה אניון?
בין היפים בכלי הזכוכית ששרדו בולטים כלים נושאים כתובת ביוונית משולבת בעיטורי תבליט: ״אניון עשה״. כלים אלו מצטיינים באיכות מלאכת הזכוכית, ומספרם הרב במכלול הכלים המעוטרים בתבליט מן המאה הראשונה לספירה מעיד על מקומו של האמן כראש וראשון בין אמני הזכוכית של ימי קדם. אין בידינו מקורות כתובים על אמני זכוכית בעבר, ואניון מוכר לנו רק על־פי יצירותיו, אך בעזרתן נוכל לשחזר תמונה, אמנם חלקית, של האיש ויצירתו.
מימין: ספל חום, זכוכית חומה בהירה, נופח לתבנית בת 3 חלקים, אחד מהם לתחתית, גובה: 60 מ"מ, קוטר: 98 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף.
משמאל: פך גדול, זכוכית חסרת צבע בגוון ירקרק כחלחל, נופח לתבנית בת 3 או 4 חלקים, גובה (עם הרגל): 240 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף.
מגוון צורות הכלים שאניון ניפח מעורר התפעלות. הכלים הנושאים את שמו הם כלי מזיגה, כלי שתייה ומכלים לשמן יקר או לתרופות. מתאר הכלים אלגנטי ומרשים, הפרופורציות נעימות לעין ומערך העיטורים אסתטי, העיצוב סדור ומוקפד והעיבוד מדויק. כל אלה מצטרפים ליצירת כלי שהוא מושלם. אניון היה גאה ביצירותיו ודאג לשלב את שמו במקום בולט בתוך העיטור. חתימה בנוסח זה הייתה מקובלת בקרב אמני יוון על כלי חרס מצוירים, אך לרוב היא הופיעה במקום מוצנע יותר.
.
סדנתו של אניון הייתה כנראה באזור החוף המזרחי של הים התיכון, במרחב הפיניקי, בסביבת צידון שנודעה במרכזי ייצור זכוכית בראשית התקופה הרומית. השם אניון איננו יווני, אלא הוא צורה יוונית של שם שמי. אניון היה בוודאי הבעלים והאמן הבכיר בסדנה שכללה עובדים אחדים והתמחתה כנראה בייצור כלים מנופחים לתבניות. תהליך הייצור הצריך הכנת אב־טיפוס של הכלי, ייצור תבנית על־גבי אב־הטיפוס, ניפוח הזכוכית לתוך התבנית וגימור הכלי לאחר שהוצא מן התבנית על־ידי עיצוב השפה והוספת ידית. האמנים שהועסקו בסדנה נחלקו מן הסתם בהתמחותם בשלבי העבודה השונים. על־פי כלים שנמצאו בחפירות מתועדות ואשר זמנם ידוע, אפשר לקבוע שאניון התחיל את הניפוח לתבניות קרוב לאמצע המאה הראשונה לספירה.
העיטורים על כלי אניון מתאפיינים בארגונם ברצועות רחבות תחומות ברכסים, שבהן דגמים צמחיים מסוגננים, תימורות בוואריאציות שונות ודגמים גיאומטריים למילוי השטח. פסגת יצירתו היא בלא ספק סדרת כלי מזיגה גדולים, כמעט זהים במתאר גופם ובעיטוריהם, אך שונים בצבעיהם, במיקום הידית ובבסיסם. לכמה מהם חוברה רגל שנעשתה בנפרד, באחרים נשאר בסיס הכלי שטוח ובלי עיטור.
פחות מעשרה פריטים מטיפוס זה נשתמרו, וחמישה מהם - ארבעה פכים וקנקנית - מוצגים בתערוכה זו. עד כמה שנוכל לשפוט, כל הכלים המוצגים כאן נעשו באותה תבנית.
אניון וחוגו
לא נוכל לדעת כיום מהו היקף רפרטואר הכלים שיצר אניון, שכן בסדנתו יוצרו בוודאי גם כלים בלא חתימת שמו. עם זה, קווים משותפים ודמיון במערך העיטורים מאפשרים לשער אלו מתוך מכלול הכלים הצידוניים המנופחים לתבנית הם יצירתו של אניון ואלו מהם נוצרו בסדנאות אחרות. בצד הפכים הגדולים בחתימתו ישנם פכים זהים בעיטוריהם אך בלא חתימה (עד עתה פורסמו ארבעה כאלה). הם נבדלים מן הכלים החתומים לא רק בכך ששמו נעדר מהם, אלא גם בפה התלתני ובידית שצורתה שונה, אולם הם עשויים ברמה הגבוהה המאפיינת את יצירת אניון ונראים לפיכך מעשה ידיו לכל דבר. יש להניח שגם הם נופחו בסדנתו של אניון, ואם נעשו בבתי מלאכה אחרים, הרי שמתחריו הצליחו ליצור העתקים באיכות מרשימה.
מימין: פך, זכוכית חומה, נופח לתבנית בת 4 חלקים, שלושה לגוף לכל אורכו והרביעי לבסיס בלבד, גובה: 187 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף. משמאל: קנקנית משושה, זכוכית חומה צהבהבה, הכלי נופח לתבנית בת 2 חלקים, גובה: 85 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף.
דומים ושונים
מספרם הרב של הכלים שנופחו לתבניות ברוח אופנת הזכוכית שרווחה במאה הראשונה לספירה מאפשר לזהות קבוצות של כלים בעלי קווים זהים, שנעשו מן הסתם בבתי מלאכה סמוכים לסדנתו של האמן הגדול אניון. אולם אניון היה יוצא דופן ביניהם, הן באיכות יצירותיו הן במספרן. בסיוע הכלים הנושאים את חתימתו נוכל לשער במידה מסוימת של ודאות אלו כלים נעשו בסדנתו, אף שאינם נושאים את חתימתו. כן אפשר לקבץ משפחות נוספות של כלים, שנוצרו בבתי מלאכה אחרים, על־פי דגמים זהים או על־פי אפיונים טכניים. על־סמך כלים שמקומות הימצאם ידועים מתברר שגם משפחות אלו יוצרו בבתי מלאכה שפעלו במרחב הפיניקי והושפעו במידה זו או אחרת מיצירותיו של אניון.
מימין: כוס, זכוכית חסרת צבע בגוון צהבהב, הכלי נופח לתבנית בת 2 חלקים, גובה: 84 מ"מ, קוטר: 62 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף. במרכז:
פכית איאקס, זכוכית סגולה מכוסה בליה ססגונית, הידית לבנה, הכלי נופח לתבנית בת 2 חלקים, גובה: 93 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף. משמאל: כוס דמויות, זכוכית ירקרקת בגוון צהבהב, הכלי נופח לתבנית בת 3 חלקים, אחד מהם לבסיס, גובה: 125 מ"מ ,קוטר: 69 מ"מ, אוסף שלמה מוסיוף.
כוסות ברכה
קבוצה נפרדת במכלול הכלים המנופחים לתבניות הן כוסות וקעריות נושאות כתובות ביוונית. עיטורי הכוסות מבוססים על צמחים מסוגננים, בעיקר כפות תמר וזרים, ומוקד העיטור הן הכתובות, המופרדות ברכסים אופקיים כמו ברבים מכלי המכלול.
על פי תוכן הכתובות - כגון ״שמח ועלוז״, ״לך הניצחון״ - יש להניח שהכוסות היו מיועדות לשתייה והכתובות היו ברכות. ייתכן גם שהן שימשו בטקסים כלשהם או היו פרסים בתחרויות, כפי שמרמזים הזרים המסוגננים שעל מקצתן המסמלים ניצחון. ידועים כמה נוסחים של ברכות על כוסות דומות בצורתן ומעוטות עיטורים. לעתים יש בנוסחי הברכה שגיאות למיניהן. למשל, בגרסה הנפוצה של הכוס נושאת הכתובת ״לך הניצחון" כתובה אחת האותיות (א) בהיפוך, כנראה טעות של מי שיצר את התבנית. צורת האותיות וחלוקת המילים מקלה על ההבחנה בתבניות שונות.
על אף לשונן היוונית של הכתובות, הכוסות נתגלו גם באזורים דוברי לטינית. הן נוצרו כנראה באמצע המאה הראשונה לספירה, לפני שנת 70, והיו נפוצות עד מאוד. מרביתן נתגלו בארצות מזרח הים התיכון ומקובל על החוקרים שהן נוצרו באזור זה, מן הסתם בצידון. על־סמך הדמיון בין כל הטיפוסים נראה שהן נעשו בבתי מלאכה קרובים.
ניתן לרכוש את קטלוג התערוכה מאת יעל ישראלי במוזיאון ישראל, ירושלים.
.jpg)
