מכירה פומבית | יהודה מאי - ברוך אלרון

התת־מודע שלנו הוא ענק הרדום בתוכנו. כל מה שאנו חווים, רואים, שומעים ולומדים במהלך חיינו נחרת בו. הוא משכן מאוויינו ורגשותינו. אפילו אם נמחקו מזיכרוננו אי־אלה מאורעות מכאיבים וגם אם אנו מאבדים במשך הזמן ועם הגיל שמות ופרצופים, הרי התת־מודע לעולם אינו שוכח דבר! הוא הארכיבר של זיכרונותינו, בכל רגע הוא יכול לספק ידיעות שיהיה בהן כדי לפתור בעיה כלשהי. הוא דומה למחשב המצויד בכרטסת מצוינת, שיש לו גישה לידיעות מכל מרכזי המוח. כל אימת שאנו מציגים לו שאלה ברורה ומדויקת, הוא ״פולט״ את התשובה הנכונה. כדי להבין זאת כהלכה, עלינו לדעת שברוחנו קיימות בעת ובעונה אחת, זו על גבי זו, שתי מערכות של פעילות: גלויה וסמויה.

התחייה, טכניקה מעורבת על עץ (70X100 ס"מ).

עולם החלום המתחבר לתודעה ולמודעות, מיילד את החזון היצירתי המאפיין את ברוך אלרון. מכאן נביעתה של היצירה. בכוחה של האמנות בכלל וזו של אלרון בפרט לשקף את התגובות, המחשבה והרגש ולשמש שופר לנפש, להאיר את הנתיבים המפותלים במבוך החשוך שבו היא פוסעת ומסייעת לה לפלס את דרכה אל האור, כשהיא מצוידת בזיכרון הקינסתטי וההכרתי הנובעים מההתנסות האישית והקולקטיבית. יצירת האמנות של אלרון היא בסופו של דבר הטבעת חותם והשארת עקבות בתרבות שאותה הוא חווה ושממנה שאב ושואב את השראתו. ההשראה עצמה נחשבת לתוצר של הניצוץ האלוהי המצוי בכישרון בתוספת הזיכרון שאותו צובר האמן בחייו ושאותו הוא מבטא דרך מערכת אסוציאטיבית מובנית. אקט היצירה עצמו מתאפשר הודות לשילוב האינטואיציה עם התודעה המחוברת למה שמכונה: ״אסוציאציות יצירתיות״.

אלרון מצייר נושאים השאולים מסצינות של חיי יום יום לצד נושאים מקראיים, היסטוריים, חברתיים ואישיים. מרבית הנושאים בציורים רוויים בדמיון עשיר היוצר עולם קסום. התהליך היצירתי נשען על אמצעים סימבוליים ומטאפוריים המכוננים מחדש את ההרמוניה המיוחלת, שהיא תוצאת האיזון בין הניגודים. לניגודים מגוון רחב של צורות ותופעות לוואי בעולם המוצגי־המוחשי והגשמי לצד העולם המושגי־רוחני והמופשט. העימות המתמיד בין הניגודים הוא בלתי נמנע ואף הכרחי, משום היותו יסוד הקיום והקדמה. באופן זה נוצר הגשר בין העבר להווה ובה בעת הצפייה לעתיד. דמויות עלומות וגיבורים מקראיים ומיתולוגיים הופכים ביצירותיו של ברוך אלרון לשחקנים בתיאטרון שוקק ותוסס, כשהם פועלים ומשחקים על במות ממשיות בתיאטרון החיים, המתקיים על גבי מצע הציור. על במות אלה, אכן, מתרחשות הטרנספורמציות והמטמורפוזות במערכות החיים. באמצעות יצירותיו הופכים האגדות והמיתוסים, התיעוד ההיסטורי וסיפורי המקרא לבבואה של חיינו, אך בהבדל אחד ־ הם לובשים הילה של קסם נדיר, שיש בכוחו להשפיע על הצופה ולגרום לו ריגוש ואמפתיה.

להטוטן הזמן, שמן על בד (120X140 ס"מ), אוסף האמן, ישראל.

כל מאורע היסטורי, ספרותי או מקראי, שאותו בוחר האמן להציג לפנינו הופך למאורע עכשווי המיוצג בסדרת תמונות המסווגות במערכות של סמלי אור, מאורות, נרות, צללים, ביצה ראשונית וביצה קוסמית, החל ממיתוס הבריאה: ״בראשית ברא" - ראשית הזמן והחלל - המובאים בסדרת תיאורי יזמן וחללי, דימויי אור בסדרת תיאורי אור על היבטיו השונים, בריאת השמים והארץ, המים העליונים והתחתונים, האוויר והאש, היצורים החיים והדוממים, היבטי מחזור החיים, עונות השנה והמטמורפוזה המתחוללת בהם בהתאם למראות השונים. התמונה ״אדם וחווה״ למשל, היא דוגמה למטאפורה של דפוסי התנהגות לקויים בתקופתנו ־ הפיתוי לתאוות בלתי מרוסנות לערכים חומרניים, לשררה, לממון ולכסף. כנגד זאת יוצר אלרון סדרה של דימויי תום וילדות. דימויים אלה המכונים בשמות הסימבוליים: ״ילדי השמש״ או ״ציפור הנפש ונפש הציפור״, הם ייצוגי האדם המושלם של העדן לפני הפיצול. הם מייצגים את האושר בהתגלמותו האמיתית שאבד לעולם המבוגרים. כמו כן תיאורים כגון: ״עזר כנגדו״, אשר, לחלופין, מייצגים דימויים של יצירה ״אנושית״ של רובוטים, או יצורי עוברים משוכפלים בתהליך של שיבוט, תוצאה של טכנולוגיה מודרנית מתקדמת על היבטיה האמביוולנטיים ועל כל מה שמשתמע מכך. ברוך אלרון מעלה ביצירותיו את ההתפעמות מכל היופי של הבריאה - תנועה, מוסיקה, שירה, אמנות פלסטית וכוי. כל אלה מהווים למעשה מזור לאדם במכאוביו נוכח העולם האכזר של ימינו ושל כל הזמנים. כל גיבור תנכ״י הופך לגיבור מודרני, הנביאים מזוהים עם אנשי חזון יצירתיים על כל המשתמע מכך. ראו לדוגמה תמונה של אלרון: ״משה רבנו״ או ״אקסודוס״, או התמונה: ״יונה הנביא״ ,המובא על־ידי אלרון כצוללן מודרני הנפלט אל חוף מזוהם.

אמן הטבע, תמונת השער של המהדורה האנגלית.

היצירה ״האמן כנוח אחרי המבול״, היא ביטוי למצב הצדיקים המיוצגים על־ידי דמות האמן לשם השוואה מול הקטסטרופה המאיימת על העולם. אלוהים ברא את העולם כשהעולם היה תוהו ובוהו ויצר למעשה סדר, על מנת לאפשר את קיומו. לנוכח תחושת התסכול מול סדר זה, שהופר על־ידי אווילותו של האדם הסוגד לממון ולחומר, קיימת סכנת הכחדה ליקום. מכאן יצר אלרון סדרת ציורים המרמזים על החשש מהרס העולם. ההתייחסות היא הן להרס אקולוגי והן להרס חברתי ואישי. לצורך זה הוא שואל נושאים מזירת התרחישים האקטואלית וכאלה המעוגנים במיתולוגיות ובסיפורי המקרא, דוגמת התמונה: ״סדום ועמודה 2״ ונופי טבע מזוהמים.

כאשר אלרון שואל נושאים מהתנ״ך, מהמיתולוגיה, מהספרות, מהשירה ומהתיאטרון, הוא מעניק להם מעמד אקטואלי פעיל, וכך מבטל את המונופול של הזמן והחלל כאקט של הפרדת חוויותיו של האדם בעולם. מכאן גם המסקנה, שאין מעמד אבסולוטי לזמן ולחלל כמו לאידיאולוגיה, לפורמליות או לחוקיות כלשהי בעולם הממשי. קביעת האבסולוטיות היא אשליה בלבד, אך שרירה וקיימת בדמיונו היוצר של האדם במעמד יחסי בלבד (קביעה מהפכנית של אלברט איינשטיין במאה ה-20).

פתגם הדגים, שמן על בד (60X80 ס"מ).

גישתו של אלרון לטבע ובמיוחד לציורי הנוף המרהיבים, מכוונת לייצג את הקיום הנוכחי בן החלוף, ה׳סופי׳, אך גם את החיפוש המתמשך אחר ההוליסטי ה׳אינסופי׳. גישתו ההוליסטית של אלרון לעולם מציעה מינים רבים של שינויי צורה אפשריים: טרנספורמציות, מיגרציות ומטמורפוזות. מודעותו העמוקה היא, שכל דבר משתייך לכל דבר אחר, משום כך אין הבדלים מהותיים בשלם, כי אם בנסיבות ובאופני הביטוי שלו בלבד. קביעה זו היא שמביאה לניסיון להקמת גשרים איתנים בין הפכים ־ בין סיטואציות קוטביות, בין מיתוסים למנהגים שונים ממזרח וממערב, בין תרבויות לדתות. נקודת המוצא לגישתו זו של אלרון היא אוניברסליסטית, ועם זאת ייחודית ותואמת את רוח דבריו של האמן, המשורר והפילוסוף האנגלי, מסוף המאה ה־18 ותחילת המאה ה־19, וויליאם בלייק 1756-1827, ״כל הדתות אחת הן״. גישתו של בלייק לחיים, כמו זו של אלרון, היא אוניברסליסטית וייחודית. לכן, שפתם הציורית של השניים (למרות המרחק של זמן ומקום) מבוססת על סימבוליזם גלובלי נרחב.

לשון הציור של אלרון מתבססת על מערכת סמלים בינלאומית רחבה, ועם זאת מושרשת בלוקליות הסובבת: סימבוליקה יהודית מצד אחד וסימבוליקה אישית ואוניברסלית מצד שני. העולם הופך אמנם לכפר גלובלי אך מצד שני בכל אפקט של ה׳מיקרו׳ קיים עולם ייחודי ושלם. על מאפייני הסגנון (שמשתנה מעצם התפתחותו הדינמית) ציוריו של אלרון חייבים את מראיהם בעיקר לאמנות הרנסנס האיטלקי והפלמי. התוכן לעומת זאת, עדכני, ושורשיו נטועים עמוק בקרקע המציאות המודרנית והעכשווית. אלא שהוא מתבונן בשני רבדים של מציאות זו ־ הרובד הנתפס בדרך־כלל כדואלי, וזה הבלתי תלוי, העצמאי הפרטיקולרי, המשקף את המציאות. גישה זו לוכדת את תשומת ליבו של הצופה וזוכה לאישורו ולהערכתו.

הראייה התחבירית־האמבלמטית הניבטת מיצירתו של אלרון פותחת פתח לפרשנויות רבות, מה שתואם את אורח החשיבה הרווח בשלהי המאה ה־20 ובראשית המאה ה-21. אופיה הפלורליסטי של יצירתו מתווה עבור האנושות דרך לאופטימיות, למוטיבציה ולתקווה. מכאן, שאמנותו התחבירית של אלרון הרוויה בסמלים ובמערכות סימבוליות, תואמת להפליא את הגישה האמבלמטית. אמבלמטיקה מודרנית זו מושתתת על גישת הדקונסטרוקציה של ז׳ק דרידה. היסודות שמהם היא מורכבת הם פרגמנטים של פרימות מאריג השפה הוויזואלית והוורבלית שנארגו ושנפרמו שוב ושוב. התוצאה ־ אריג חדש המתיישן לאיטו, ואחריו נארג מפרימותיו אריג נוסף וכן הלאה. הפרימות משולות על־ידי אלרון בכמה מציוריו לזרעים הנישאים ברוח, מהם זרעי קוצים ודרדר, ומהם זרעי ברכה של חיי פוריות ושגשוג בחלל האינסוף של הרוח האנושית.

שפע הים 2, אקריליק על עץ (70X50 ס"מ), אוסף האמן, ישראל.

הזרם האמבלמטי בספרות נפוץ באירופה מאז 1551. הספרים האמבלמטיים נשענים על מסורת ארוכת ימים. תחילתה של מסורת זו בספרות המקראית, בתרבות העברית ובתרבויות העולם העתיק של מסופוטמיה, של מצרים, של יוון, של רומי ושל חלקים מתרבויות ימי הביניים. פריחתו המחודשת של ההומניזם החלה בתקופת הרנסנס והבארוק. המשכה באומנות הקלאסיציסטית ובאמנות המאה ה-19, על זרמיה הסימבוליסטיים והאקספרסיוניסטיים.

במאה ה-20 שוב הופיעה האמבלמטיקה בשימוש ביצירות הזרם הסוריאליסטי והמשכו באמנות הפנטסטית, המושגית ובאמנות הפוסט־מודרניסטית. מכמני התרבות הפרימיטיבית והתרבות העתיקה זכו לפריחה מחודשת בעולם המערבי האירופי והחלה מתפשטת עם ספרו הנודע של אנדראה אלצ׳יאטי, Andrea Alciati, Emblemata Libelus Aldus, Venice,1542. כמו כן, קיימת השפעה מכרעת לעיצוב התפיסה האירופית של ספר הדימויים האמבלמטי של צ׳זרה ריפה ,Iconologia 1551 ,Cesare Ripa, Aldus, Venice, שבעקבותיהם נפוצו ברחבי אירופה ספרים אמבלמטיים רבים, ביניהם המוכרים יותר שהודפסו בהולנד ובאנגליה. קיימת דעה, כי לספרות זו הייתה השפעה רבה על יצירתו האמבלמטית של שקספיר. לצידה של הספרות האמבלמטית צמחה והתפתחה הספרות האלכימית, המיסטית, האזוטרית והתיאוסופית. בימינו הפכה האמבלמטיות לדרך מחשבה מובילה בתרבות. היא יוצרת שילוב בין אמצעים ובין אופנים שונים של ביטויי תקשורת. האמבלמטיקה הפכה לחלק בלתי נפרד של הזרם הפוסטמודרני והתפיסה של המולטימדיה המובילה במאה ה-21.

אוניות קטנות, טכניקה מעורבת על עץ (18X26 ס"מ), אוסף האמן, ישראל.

אלרון נמנה עם האמנים העכשוויים שיוצרים על יסוד יחסי גומלין והשפעות הדדיות על כל התרחישים האפשריים בזירת האמנות הבינלאומית. יכולתו היצירתית האמיצה והמקורית של אלרון הגיעה לדרגה וירטואוזית וזכתה להכרה ולהוקרה בקהיליית ביקורת האמנות העולמית, ויצירותיו מוצגות במיטב המוזיאונים ברחבי העולם.