מכירה פומבית | יהודה מאי - אמנות רקומה מקווקז

קייטג (Kaiteg) הוא אזור הררי ומבודד בצפון קווקז, מזרחית לעיר דרבנט (Derbent) בדגסטאן(Daghestan). באזור זה התפתחה במהלך ההיסטוריה, מסורת אטנותית רב־גונית, שהיא תוצר של סימבוליזם מעורב - זורואסטרי, פגאני, מוסלמי, נוצרי ויהודי. אחד מהביטויים המובהקים שלה הוא רקמות הקייטג. הרפרטואר העצום של דוגמאות עיצוב הרקמות, מייצג מורשת של אוכלוסייה רב-לאומית ורב-דתית, שייצרה אותן באזור קשה ומנותק זה, בין המאות ה-16 וה-19.

רקמת קייטג מהמאה ה-18. הדוגמה ברקמה זו שאולה מאריגי קטיפה עות'מניים מהמאה ה-16.

אקלקטיקה בעיצוב ייחודי

רקמות הקייטג אינן דומות לשום קבוצה אחרת של אריגים שנוצרה בקווקז בפרט ובאסיה בכלל. זאת, למרות ההשפעות הרבות שניכרות בהן ואולי בזכותן. על מנת להבין את האיקונוגרפיה המורכבת שלהן, כדאי להבין תחילה את המורכבות האתנית והדתית של האזור.

לאזור דרבנט היתה חשיבות אסטרטגית גדולה, שנבעה מהקרבה של האזור לים הכספי. רצועת החוף הצרה של האזור שימשה למעבר של נוודים ושל צבאות - צפונה לרוסיה ולאירופה, ודרומה לאיראן, לטורקיה ולמזרח התיכון. היעדר מרכז שלטוני חזק ויציב, גרם לכיבושים ולכיבושי נגד רבים במהלך ההיסטוריה של האזור. אלבנים, יוונים, רומאים, פרסים, כוזרים, מונגולים, ערבים וטורקים, הם רק חלק מאלה ששלטו באזור זה. פגאניזם, זורואסטריזם, יהדות, נצרות ואיסלאם שימשו את האוכלוסייה בתקופות שונות ולעתים בו זמנית.

מהשילוב הזה, של אוכלוסייה רב-לאומית ורב-דתית, שחיה באזור מבודד וקשה לגישה, התפתחה מסורת אמנותית ייחודית בעלת איקונוגרפיה עשירה ביותר, אשר התבטאה בעיצובים של רקמות הקייטג. בנוסף לכך, ניכרות בחלק מהרקמות גם השפעות של אריגים שונים, שנארגו באזורים אחרים של הקווקז, או שהובאו ממקומות רחוקים יותר על ידי סוחרים וצבאות זרים ששלטו באזור.

רקמת קייטג מהמאה ה-18. עם סמלים נגד עין הרע.

השימוש ברקמות

רקמות הקייטג שימשו את יוצריהם כקמיעות באירועים שונים. תינוק בן יומו, כוסה בתוך עריסתו על-ידי רקמת קייטג, באופן שהחלק הרקום פונה אל פני התינוק. לפי אמונתם של תושבי האזור, הרקמה הגנה על התינוק מעין הרע בחצי השנה הראשונה לחייו, שנחשבה לתקופה רגישה ביותר. ברקמות אלה מופיעים סמלים המהווים סגולה נגד עין הרע, וצבעיהן העזים נועדו לגרש רוחות רעות.

שימוש נוסף ברקמות נעשה במהלך טקס החתונה. בטקס זה הגישה הכלה את כל חפצי הערך שלה, עטופים ברקמת קייטג, לחמותה. אותה רקמה כיסתה לאחר טקס החתונה את ערימת הנדוניה שהביאה הכלה. ברקמות אלה ניכרים סמלים של פריון וזוגיות.

במהלך לוויה, כוסו פני המת על ידי רקמת קייטג, באופן שהחלק הרקום פונה פנימה. הרקמות לא נקברו עם המת, אלא הועברו לבן הבכור במשפחה. רקמות אלה התאפיינו בדוגמאות מרהיבות של מפות קוסמיות ושל אינטרפרטציות מיסטיות על העולם הבא.

חשיבות רקמות הקייטג במסורת ובאמונה של יוצריהן, היא הגורם העיקרי לכך, שרובן השתמרו במצב טוב, למרות עדינותן וגילן הרב.

מימין: רקמת קייטג מראשית המאה ה-19, שנועדה לכיסוי פני המת. משמאל: רקמת קייטג מהמאה ה-18, שנועדה לכיסוי הנדוניה של כלה צעירה.

מאפיינים טכניים

הרקמה נעשתה בחוטי משי, על גבי בד רקע מכותנה, שנארג ידנית על נול קטן, כך שבמקרים רבים מורכב הרקע מכמה פיסות מחוברות יחדיו. גם המשי וגם הכותנה נצבעו בצבעים טבעיים מצמחים שגדלו באזור, או כאלה שהובאו ממקומות אחרים לצורך כך. הגודל של בד הרקע תלוי בשימוש שנועד לרקמה. הבדים הגדולים יותר (80X120 ס"מ), שימשו לכיסוי העריסה. הבדים הקטנים יותר (50X90 ס"מ), שימשו לכיסוי פניו של הנפטר.

בניגוד לרקמות אוריינטליות אחרות, נרקמו רקמות הקייטג ביד חופשית, ללא סימון הדוגמה על גבי בד הרקע. הדבר אכן ניכר ברכות ובזרימה של הדוגמה. זאת, בניגוד לנוקשות מסוימת בדוגמאות של רקמות אוריינטליות אחרות, כגון רקמות סוזני אוזבקיות ורקמות טורקיות.

נשות הקייטג שלטו בכ-16 טכניקות רקמה שונות. רובן ייחודיות לאזור קייטג, ולא היו בשימוש בשום מקום אחר בקווקז.

מתחילת המאה ה-19 הלך ופחת מיגוון הטכניקות ששימשו לרקמות הקייטג, והצבעים הפכו לפחות מגוונים ולפחות רוויים מבעבר. לקראת סוף המאה ה-19 החל שימוש בצבעים כימיים לא יציבים, שדהו במהירות. רקמות מתקופה זו נראות חד-גוניות. בתחילת המאה ה-20 הופסקה יצירת הרקמות כמעט לחלוטין. ברקמות הבודדות שקיימות מתקופה זו, השתמשו בבד רקע תעשייתי ובצבעים כימיים רעשניים. כך נכחדה מהעולם עוד מסורת אמנותית-אתנית מקסימה וייחודית.

מימין: רקמת קייטג מהמאה ה-18. משמאל: רקמת קייטג מהמאה ה-18, הצלב הקופטי במרכז הרקמה מקורו בהשפעתם של מצרים קופטים, שהתיישבו באזור קייטג במאה ה-8.

אספנות רקמות קייטג

עד לפני כעשור, רק מעטים ידעו על קיומן של רקמות הקייטג, רובם חוקרים ואוצרים של מוזיאונים אתנוגרפיים בברית-המועצות לשעבר. במערב הרקמות לא היו מוכרות. בעקבות עבודת שטח מעמיקה וספרו של חוקר הטקסטילים האנגלי רוברט צ׳נסינר (Robert Chenciner), שיצא לאור בשנת 1993, הפכו רקמות אלה לפריט חם ביותר בקרב אספני טקסטילים עתיקים בעולם. רקמות הקייטג היו משהו חדש, שונה מכל דבר אחר שנראה קודם לכן, בעל חשיבות אתנוגרפית, ובעיקר מדהים ביופיו ובעוצמתו הוויזואלית.

הרקמות הראשונות שהגיעו לשווקים של איסטנבול, עוד לפני צאתו לאור של הספר, נמכרו במאות בודדות של דולרים. הסוחרים הקווקזים, שהביאו אותן לשווקים, זלזלו בחשיבותן והסוחרים הטורקים עדיין לא ידעו במה מדובר. לאחר צאת הספר, וסיבוב הרצאות עולמי של המחבר (שהאוסף הפרטי שלו הכיל כבר אז כ-150 פריטים), עלו בחדות מחירי רקמות הקייטג. בתוך מספר שנים הגיע מחירן של הרקמות המעולות מהמאה ה-17 ל-30,000-20,000 דולר. מחירן של הרקמות הבינוניות והמאוחרות יותר הגיע ל-10,000-5,000 דולר.

תור הזהב של רקמות הקייטג היה קצר. מספרן של הרקמות היה מוגבל, והטובות שבהן נרכשו במהירות על-ידי אספנים פרטיים. המחירים שהגיעו לרמות שיא, ציננו את התלהבות האספנים, ולאחרונה, צצו בשוק הרבה רקמות מזויפות ברמה גבוהה.

כיום, שוק רקמות הקייטג נמצא ברמת פעילות נמוכה. אין להן דרישה גבוהה מהסיבות שהזכרנו, וגם ההיצע הקיים, הוא בעיקר תחלופה של פריטים ידועים, אך אם מוצעת למכירה רקמה 'טרייה' ברמה גבוהה ובמחיר סביר, היא נחטפת מיד.

רקמות הקייטג, על נדירותן, חשיבותן האתנוגרפית, ובעיקר יופיין ועוצמתן הוויזואלית, התבססו כפריטי אספנות נחשקים בקרב חובבי ואספני אמנות הטקסטיל בעולם. נראה לנו, שההשקעה בהן, דווקא בימים אלה, עשויה להתברר ככדאית ביותר בעתיד.