המבקר בתערוכה מוזמן לצאת למסע אל העבר שאת מסלולו התוו כתבי-היד המאוירים שבאוסף ברגינסקי. מבעד להם תעלה לנגד עיניו אט-אט תמונת עולמם הרוחני של יהודי אירופה, תרבותם ואורחות-חייהם מראשית ימי-הביניים ועד המאה ה-19.

פרטים על מאיירי כתבי-היד העבריים הנודעים שבתערוכה, שמותיהם ותולדותיהם, וכן יצירות מאוספי המוזיאון שנוצרו בידיהם או ששימשו להם מקור השראה מוצגים לשם הרחבת היריעה. לצד כתבי-היד מוצגות גם מגילות אסתר וכתובות, שהיהודים הרבו לעטר ולפאר. אוסף ברגינסקי מחזיק מספר רב מהן ומכאן חשיבותו לכל חובב ומתעניין בתולדות מסורת האיור היהודית והתפתחותה מאז ימי-הביניים ועד ראשית העת החדשה.
 
אוסף ברגינסקי הוא מן האוספים הפרטיים הגדולים והחשובים בעולם של כתבי-יד ודפוסים עבריים מוקדמים. בתערוכה מוצג חלק קטן ומובחר ממנו. התערוכה נערכה בראשונה באמסטרדם, נדדה משם לניו-יורק ועתה היא מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים. בדרך זו חשפו בעלי האוסף לעיני קהל רחב ומגוון פריטי תרבות יהודית נדירים אשר על פי רוב נסתרים מעין הציבור.

בארץ-ישראל, מן המאה ה-3 לפני הספירה ועד חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, נכתבו מגילות מדבר יהודה ובהן העדויות הקדומות ביותר של ספרי המקרא ששרדו עד ימינו. מאות שנים מפרידות בין ממצאים קדומים אלה ובין ספרי התנ"ך שנכתבו בארץ-ישראל לפי "נוסח המסורה" - הנוסח המקובל בימינו, על כל הוראות ההעתקה וההגייה המדויקות של הטקסט המקראי שנמסרו מדור לדור. ספר התנ"ך השלם המוקדם ביותר הידוע כיום הוא "כתר ארם-צובא" שנכתב בטבריה במאה ה-10, התגלגל למצרים וממנה לחלב (היא ארם-צובא המקראית) שבסוריה והוברח למדינת ישראל בשנות ה-50. ספר זה נחשב למקור המוסמך והמדויק ביותר של הטקסט המקראי ועל כן הוא מכתבי-היד החשובים ביותר בעולם היהודי. לפי המסורת, הרמב"ם נסמך עליו בשעה שקבע את הלכות ספר תורה.התקופה שבין המאה ה-2 למאה ה-10 לספירה מכונה אפוא "תקופת הדממה", מפני שממאות השנים הללו כמעט ולא שרדו עדויות כתובות של התנ"ך. עדות אחת נדירה מן המאה ה-6 או ה-7 היא "קמע שמע ישראל" שבאוסף ברגינסקי. על הקמע, שנכתב כנראה בארץ-ישראל ונועד להגן על ההולך בדרכים, חקוקים ארבעת הפסוקים הראשונים של "שמע ישראל" (דברים ו: ד-ז) ובהם שזורים פסוק מתהלים (צא: א) ופסוק ממשלי (י: יח).

ספרד בימי-הביניים היתה צומת תרבויות: מוסלמים, נוצרים ויהודים חיו זה לצד זה בכל אחת מממלכות חצי-האי האיברי. מספר רב יחסית של ספרי תנ"ך מאוירים שרד מספרד שלפני גירוש היהודים בשנת 1492. רובם נכתבו ואוירו אחרי כיבוש ספרד בידי הנוצרים בשנת 1245. אף-על-פי-כן ניכרת בהם השפעתה המובהקת של האמנות המוסלמית דווקא, הנמנעת מכל תיאור פיגורטיווי של אדם וחי ומצטיינת בשלל עיטורי תשליב גאומטריים ומוטיבים צמחיים. הדבר תמוה אף יותר, משום שבמקביל ליצירתם של ספרי התנ"ך הללו הותקנו באותו זמן ובאותם אזורים בספרד כתבי-יד אחרים, כגון הגדות וספרי מדע, שתיאורי התמונות ודמויות האדם והחי בהם הושפעו מן האמנות הנוצרית-הגותית. יש המסבירים את ההבדל הסגנוני בין שתי הסוגות בהזדהותם העמוקה של יהודי ספרד עם התרבות המוסלמית עוד מתקופת "תור הזהב" שבה חיו תחת שלטון הח'ליפים וזכו לשגשוג ופריחה כלכליים, פוליטיים ותרבותיים. הזדהותם בת מאות שנים היא שהשפיעה כנראה על עיטורי ספרי התנ"ך המייצגים עבר מפואר זה.
 

תנ"ך, נכתב באוקניה שבספרד בשנת רנ"א ( 1491) קודם לגירוש, והושלם באיבורה שבפורטוגל בשנת רנ"ד ( 1494),אוסף ברגינסקי,צולם בידי ארדון בר חמא.

במאה ה-15, תחת שלטון הנוצרים, הלך והורע מצבם של יהודי ספרד, וכתבי-היד שיצאו אז מתחת ידיהם היו פשוטים וצנועים. באותה תקופה צמחה אסכולת איור כתבי-היד העבריים בפורטוגל הסמוכה והתפתח סגנון ייחודי של עיטורי תשלובות צמחיות מורכבות העשויות ברישומי עט עדינים.

איטליה בתקופת הרנסנס היתה כר פורה לדיאלוג תרבותי בין יהודים לנוצרים. היהודים אימצו לעצמם את אורחות-החיים של בני המעמדות הגבוהים והיו שותפים לפריחת האמנות והתרבות, וההומניסטים ובני האצולה הנוצרים גילו עניין בלימוד לשון הקודש העברית ונהגו להזמין לעצמם כתבי-יד עבריים מאוירים.

איור כתבי-היד העבריים באיטליה הגיע לשיאו במאה ה-15. אז נוצרו כמה מן ההדורים שבהם, כגון מכלול כתב-יד רוטשילד והמשנה תורה לרמב"ם - שניהם באוסף מוזיאון ישראל. אלה ודומיהם אוירו בסדנאותיהם של אמנים נוצרים נודעים בצפון איטליה.

קובץ ברכות ותפילות לאירועים במחזור החיים,איטליה, סוף המאה ה-15,אוסף ברגינסקי,צולם בידי ארדון בר-חמא.

נוסף עליהם אוירו ועוטרו גם כתבי-יד עבריים פילוסופיים, מדעיים ורפואיים. איורי הספרים הללו יחידים במינם מבחינת תיאוריהם המפורטים והריאליסטיים. אלה מגלים פרטים על אורחות-חייהם של יהודי איטליה בתקופת הרנסנס, בחג ובמועד, בטקסי נישואין ובחיי היומיום בתחומי הרפואה, הדיינות השחיטה ועוד.

עם המצאת הדפוס היתה איטליה ובעיקר ונציה למרכז החשוב ביותר של הדפסת ספרים עבריים במאה ה-16 וה-17. רוב הספרים הודפסו בבתי-דפוס נוצריים בפיקוחם והשגחתם של מגיהים ועורכים יהודים. במאה ה-18 התחדשה פריחתם של כתבי-היד המאוירים אך מעתה היו המאיירים של רבים מהם אמנים יהודים.

הגדת שרלוט פון רוטשילד,פרנקפורט, 1842, אוסף ברגינסקי,צולם בידי ארדון בר-חמא.

אמשטרדם במאה ה-17 היתה עיר מקלט לצאצאי האנוסים שנשארו בספרד ובפורטוגל לאחר גירוש היהודים ולמראית-עין המירו את דתם. גם כ"נוצרים חדשים" הם לא חדלו מלהוות מטרה לרדיפות האינקוויזיציה, ועל כן בחרו רבים מהם לחזור לדת אבותיהם ולהגר להולנד הסובלנית, שבהשוואה ליתר ארצות אירופה העניקה ליהודים חופש דת וזכויות. צאצאיהם שהגיעו לאמשטרדם היו משכילים, בוגרי אוניברסיטאות ומבוססים מאוד מבחינה כלכלית. בבקשם להרחיב את ידיעותיהם וכחלק ממנהגי העשירים בני הזמן הם הזמינו לעצמם כתבי-יד מאוירים. כזה הוא למשל התנ"ך המאויר באוסף ברגינסקי שהזמין אהרון בן יוסף דה פינטו, צאצא של משפחת אנוסים.

בסוף המאה ה-17 ובמאה ה-18 ירשה אמשטרדם את מקומה של ונציה כמרכז הדפוס העברי, בזכות ר' מנשה בן ישראל אשר הקים בה בית דפוס ועיצב בו אותיות חדשות. מאז היה הציון "נדפס באותיות אמשטרדם" לתו-איכות בשערו של כל ספר עברי מודפס. בכורתה של אמשטרדם כמרכז הדפוס העברי התבססה בשנת 1695 עם הוצאתה לאור של "הגדת אמשטרדם". הגדה זו הצטיינה בחידוש אמנותי: איוריה נעשו בפיתוח נחושת ולא בחיתוך-עץ כבעבר. לימים, היו איורים אלה למקור השפעה עיקרי על אמנות איור כתבי-היד העבריים במאה ה-18.

הגדת בוטון, צרפת, מחצית שנייה של המאה ה-19, אוסף ברגינסקי, צולם בידי ארדון בר חמא.

במאה ה-17, בעידן שלאחר המצאת הדפוס, התמעט מאוד הביקוש לכתבי-יד עבריים ומאוירים אך לא פסק לגמרי בקרב החברה היהודית. משלח-היד של הסופר-המעתיק המשיך להתקיים בעיקר בשל הציווי הדתי לכתוב ביד ספרי תורה, תפילין ומזוזות - תפקידו של סופר הסת"ם. עם זאת, חלף עידן כתבי-היד המפוארים ויקרי-הערך של ימי-הביניים, וכתבי-היד שאוירו במאה ה-16 וה-17 בקהילות אירופה היו פשוטים ושווים לכל נפש.

מחוץ לאירופה ובארצות שהיו מרוחקות ממרכזי החידושים הטכנולוגיים של הדפוס, היתה כתיבת הספרים ביד בגדר אילוץ ונבעה ממחסור ומעוני. הפירוש למשנה "מלאכת שלמה" מאת שלמה עדני הוא דוגמה לכך. כתב-יד זה הוא "אוטוגרף", כלומר כתב-יד שכתב המחבר עצמו במו ידיו. עדני עלה בילדותו מתימן לארץ-ישראל וחי בה בעוני רב. את פירושו למשנה הוא חיבר במשך שלושים שנה אך משום שלא היה בכוחו לרכוש נייר לכתיבה, כתב אותו עדני, בצפיפות גדולה, על עותק מודפס של המשנה. נדבן מקומי שראה את מצוקתו סיפק לו נייר והמחבר שב והעתיק עליו את פירושו. חלק מכתב-יד זה מוצג כאן.

פריחה מחודשת של כתבי-היד העבריים המאוירים התרחשה במאה ה-18, אחרי שכמעט נעלמו בעקבות המצאת הדפוס כמאתיים וחמישים שנה קודם לכן. גורמים חברתיים וכלכליים הביאו לפריחה זו: במאה ה-17 החלו קהילות היהודים באירופה להתבסס ובניהן השתלבו בחיי המסחר והכלכלה. יהודי החצר, בני מעמד חדש שהיו מקורבים לשליט המקומי, צברו כוח פוליטי וכלכלי רב. הם נחשפו לאורחות-החיים של שועי אירופה שרבים מהם היו פטרוני אמנות, אספנים ומזמינים של כתבי-יד מאוירים והושפעו מהם. יהודי החצר ובעקבותיהם גם בני קהילה אחרים שהיו מבוססים דיים העלו את הביקוש לכתבי-יד עבריים מאוירים ומימנו את הפקתם.
 
מזמיני כתבי-היד היו בני קהילות וינה, גרמניה ואמשטרדם, ואילו הסופרים-המאיירים היו ברובם יהודים בני בוהמיה ומורביה שנדדו למערב אירופה בחיפוש אחר חוג לקוחות מבוסס. איוריהם הושפעו מאיורי הספר המודפס והם ניסו לחקותם ברישומי דיו עדינים בגוני שחור ואפור. מאיירים אלה שפעלו במאה ה-18 הכירו בערכם המקצועי. על כן נהגו לחתום את שמם בכתבי-היד שיצרו ואגב כך גאלו את עצמם מאלמוניות.
 

במאה ה-19 נפסק כמעט לחלוטין ייצור כתבי-היד באירופה. כתבי-היד הספורים הידועים מתקופה זאת כמעט שאינם מציגים חידושים אמנותיים. יוצריהם פנו אחורה בזמן וניסו לחקות את תקופת הפריחה של איור כתבי-היד בימי-הביניים ובמאה ה-18. כתבי-היד שכתבו ואיירו הם בעלי אופי לקטני המושפע ממקורות שונים ומגוונים. אחדים מהם, המצטיינים בהידור רב, שמורים באוסף ברגינסקי.

יהודי אירופה שלאחר האמנציפציה שמרו בגלוי על זהותם מבלי שיוגבלו אפשרויותיהם הכלכליות והמקצועיות. כתבי-היד המפוארים שלפנינו מסמלים אולי יותר מכול את רוח התקופה שבה יהודים עשירים ומעורים היטב בחברה נותרו מזוהים עם התרבות והמסורת היהודית והזמינו לעצמם כתבי-יד עבריים יקרי-ערך של ספרי תפילה והגדות.

 

 

כתובה לשבועות, גיברלטר, 1840-1830 בקירוב, החתן: עם ישראל, הכלה: התורה, אוסף ברגינסקי,צולם בידי ארדון בר חמא.

משפחת רוטשילד היתה מן המשפחות היהודיות שהגיעו לעושר מופלג בתקופה זאת. בניה היו לפטרוני אמנות וכתבי-יד עבריים מאוירים, וייתכן שעל רקע זה הגתה שרלוט פון רוטשילד מווינה את הרעיון לכתוב ולאייר את ההגדה המוצגת כאן. ההגדה השנייה המוצגת השתייכה כנראה לענף משפחת רוטשילד בפריז. היא אוירה בהשראת עיטורים של כתבי-יד פרסיים מן המאה ה-16. מאיירהּ, ויקטור בוטון, היה צייר ידוע של סמלי משפחות אצולה. הוא זה שאייר סידור תפילה דומה לבני משפחת רוטשילד בפריז ומשום כך משערים שגם ההגדה מאוסף ברגינסקי נוצרה למשפחה זאת.

המסע אל העבר בעקבות כתבי היד מאוסף ברגינסקי עדיין לא תם. באוסף כ- 600 פריטים ובהם ספרים עתיקים ובעלי ערך רב הכתובים במגוון רחב של סוגות ספרותיות, פיוט, פילוסופיה, מדע והיסטוריה. רבים מפריטי האוסף נדירים וחשובים בזכות היותם מהדורות דפוס או העתקים של כתבי-יד מוקדמים במיוחד. כאלה הם למשל מהדורת הדפוס מסוף המאה ה-14 ("אינקוּנַבּוּלָה") של "טור אורח חיים" לר' יעקב בן אשר וכתב-היד המוקדם ביותר שבאוסף, "ספר מצוות הגדול" לר' משה מקוצ'י משנת 1288, שמקורו ככל הנראה בשווייץ. לצד אלה יש באוסף גם "אוטוגרפים" – כתבי-יד שכתבו המחברים עצמם (ולא מעתיקים), כגון "מדרש חמדת ימים" שהוא פירוש לחומש מאת ר' שלום שבזי.

 

התערוכה ביד אמן: כתבי-יד עבריים מאוירים מאוסף ברגינסקי הינה תערוכה חדשה  של מוזיאון ישראל, ירושלים,  שתוצג עד סןף אפריל 2011.

כ-100 פריטים חשובים מן האוסף הועלו לאינטרנט וכל המעוניין לראותם ולעיין בהם, וירטואלית, יכול לעשות זאת דרך הכתובת: www.braginskycollection.com.