מכירה פומבית | יהודה מאי - יעקב רוזנבוים

יעקב רוזנבוים - אמנות כדרך חיים

ד"ר דליה הקר-אוריון

האמנות מהווה עבור האמן הרב תחומי יעקב רוזנבוים תשוקה, ומפלט, שדה להעלאת והנצחת דמויות הקשורות לחייו, שחלקן חלפו מן העולם וחלקן עדיין נמצאות אתנו כאן. רוזנבוים מעלה על גבי בדיו ובפסליו נופים חיצוניים ופנימיים, מביע רעיונות, הגיגים, רגשות והדגשים כשהטבע מחד והמקורות היהודיים מאידך מהווים מקור בלתי נדלה לנושאיו. באחד משיריו הנושא את הכותר "תשובה" כתב יעקב רוזנבוים:

"מי אני שאלו
טביעות אצבעותי בפירמידות,
עקבותי במדבר,
שורשי עמוק בתוך הר הבית,
תולדותי במגילות הגנוזות,
תורתי-אור לכל הגויים.
זה אני! ואתם "גזע מיוחד"

בשפה ייחודית הכוללת הנחת מכחול וירטואוזית, שימוש בשילובי צבעים האופייניים לו ושימוש בסמלים כמו טליתות, נרות זיכרון ופרחים יצר האמן במשך עשרות שנים, עולם מופלא, לירי, רגיש ועדין המעלה את הצופה כמה דרגות מעל הקרקע הארצית. אחד הציורים הממחיש ומרכז מוטיבים החשובים ליעקב רוזנבוים הוא דיוקן עצמי שלו, בו הוא מצייר את עצמו עם שער שיבה, מחזיק בידו פלטה עם הרבה צבעים, כאשר על הבד לפניו מופיע ציור של טלית על רקע אדום.

טליתות זיכרון, שמן על בד.

הצייר יעקב רוזנבוים היה הבן הצעיר למשפחה יהודית חמה מהעיר סובלסקי שבפולין. משחר ילדותו נחשף לעולם האמנות דרך עיסוקם של אביו ואחיו הבכור בציור. עם פלישת הנאצים לפולין בשנת 1939 חוו בני משפחתו את הגורל הקולקטיבי של בני העם היהודי, גורשו מביתם ושוכנו בגטו לוקוב. רוזנבוים הצליח, למרות גילו הצעיר, לברוח ולשרוד. הוא ברח, נדד, הסתתר ועבד בעבודות כפייה שונות. למרות שדלתות האכרים המקומיים הוטחו בפניו הצליח יעקב רוזנבוים הודות לתושייתו למצוא דרכים לאכול, לשמור על עצמו, ורכש הכרות עם הטבע ועולם החי ובעיקר מיומנות של רכיבה על סוסים ששימשה אותו מאוחר יותר בתפקידו הראשון בארץ.

הדחף ליצור קינן תמיד בקרבו של רוזנבוים, ואפילו כשהיה במחנה המעצר בקפריסין יצר ממרצפת ללא כלים מתאימים פסל מיניאטורי של אישה מבוגרת הקוראת לילד קטן לבוא אליה. האישה עומדת על החלק הצר של הבסיס ואילו הילד על החלק הרחב ועצם קריאתה אליו היא בעצם קריאה לעזוב את המקום הבטוח ולחזור לאחור. נראה שפסל קטן זה מסמל את רחשי לבו, יחסו לעולם המבוגרים שחשבו שהחיים בגולה בטוחים אבל בעצם זה הביא עליהם את כליונם ובעיקר את התלבטויותיו לגבי בני משפחתו שנשארו מאחור ונספו.

נחישותו לעלות ארצה היא שהצילה את חייו של יעקב רוזנבוים, ואהבתו לאמנות נתנה לו כר נרחב לביטוי רגשותיו, העלאת זיכרונותיו והנצחת הנספים. בשלב הסופי של דרך התלאות ארצה הגיע האמן לרומא בסיוע הג'וינט וניצל את השנתיים בהן שהה שם ללמוד אמנות האקדמיה לאמנות חופשית ברומא. הלימודים הקנו לו טכניקות מגוונות אך בסופו של דבר גיבש סגנון עצמאי משלו דרכו הביע את זכרונותיו, השקפותיו ותחושותיו העמוקות. עם עלייתו ארצה בשנת 1949 הוא מבטא את תחושת הבדידות שלו ללא משפחה וללא שורשים בציור "הבודד", בו נצפית צללית שחורה במבט לאחור בחלק התחתון של מבנה נטוש. אובדן הוריו, ומשפחתו התבטא במשיכתו לצייר דמויות של מבוגרים, בעיקר נשים ולעזור לשיקומן של נשים מבוגרות חולות נפש, דרך רקמה אמנותית במתפרות "יד עזרא" אליה הגיע דרך הרב אשר פרוינד, איש יחיד סגולה שגם את דיוקנו צייר מאוחר יותר.

את תפקידו הראשון מילא יעקב רוזנבוים במשטרת ישראל והיה ממקימי חיל הפרשים של המשטרה. ניסיונו בשנות הנדודים אפשר לו למלא תפקיד זה בהצלחה מרובה. שם גם הכיר את אשתו לעתיד נחמה, שעבדה שם כקשרית. הוא הקים משפחה למופת לה דאג מבחינה חומרית ורגשית והיה איש משפחה ללא דופי. במקביל לעבודתו ולמשרות השונות שעסק בהן לאחר מכן כמו מורה לנהיגה ומורה ומפקח לאמנות, תמיד יצר, צייר ופיסל. מכיוון שהיה עסוק ביום היה רוזנבוים מצייר בלילה, בשבתות ובחגים, ובנו רולי נזכר שהיה יוצא עם אביו לטבע כדי להיות איתו ולראות אותו. הוא גם מייחס לו את האהבה לטבע ולבעלי חיים שלימים הובילה אותו להיות פרופ' שעוסק במדעי בעלי החיים. ביציאותיו לטבע הרבה יעקב רוזנבוים לרשום חיות, עופות, בני אדם בכישרון מרובה תוך תפיסת האופייני להם, גם אם צוירו במספר קווים ו/או כתמי צבע. רוזנבוים היה אהוב ומקובל על כל אלה שהיו או ו/עבדו במחיצתו כולל אמנים ידועים תלמידים, עוברי אורח ומבקרים.

בכניסה לבית אותו תכנן ובנה בירושלים, העיר האהובה עליו, הציב יעקב רוזנבוים אנדרטה המורכבת משרידים עתיקים. במפלס המגורים יש שפע של ציורים ופסלים השזורים בינות לרהיטים העתיקים ובמפלס התחתון נמצא הסטודיו רחב בידיים. בסטודיו מקבלים את פני הבאים ציורים במידות ובטכניקות שונות. האמן צייר על פורמטים ורקעים שונים ובשלבים מסוימים אף הכין לבד את בדיו. הוא הקפיד על כל פרט כולל מיקום החלון בצד שמאל כדי שהאור הנכנס יעניק איכות אופטימלית לצבעים.

הכבוד הרב שנתן יעקב רוזנבוים לחומרי הגלם של הציור ניכר בארון שבאחת הפינות בסטודיו, המלא צבעים מהאיכות הטובה ביותר ולידו מכחולים, חלקם עם ידית ארוכה המתאימים לציור הציורים גדולי הממדים שצייר. רוזנבוים העדיף לעבוד בצבע שמן אך ניתן למצוא אצלו גם עבודות בטכניקות אחרות כגון: פסטל, צבעי מים, צבעי גואש, רישומים ועוד.

בכל הטכניקות, ניכר סגנונו הייחודי של האמן ודרך הנחת הצבע המקורית שלו. כתב היד והתחביר המיוחד מפיחים רוח חיים בכל מושאי ציוריו, החל מהדמויות, דרך הנופים, הבתים והפרחים בין היתר בציור רגליים דקות שנטועות ואינן יודעות לאן ללכת ודמות עירומה חפוית ראש היושבת על שפת הים כשבשמיים מצטייר ראש גדול ממדים.

רגליים, שמן על בד.

יכולתו להתבטא בצורה מילולית הולידה גם שירים המסבירים את חשיבות תהליך היצירה עבורו כפרט ועבור כולנו ככלל:

"אילו אפשר היה
להפוך את שפת הכתיבה
לשתיקה
הייתי מנציח את עמי-דורי
אשר ראו שמעו ושתקו,

בדף ריק בהיסטוריה של תקופתנו.
כל תוספת של מילה או כתם
תפחית מעוצמת השאט".

רוחם של הנפטרים מרחפת בעבודות ועיניהם הפעורות לרווחה מישרות מבט אל המתבוננים בינות לפרחים, מתחת לטליתות ומעל הנרות. יכולת מיוחדת זו הופכת את ההתבוננות על העבודות למסע גילויים מלא עוצמה ומרגש.

ורדים, שמן על בד.

את תערוכתו הראשונה ערך יעקב רוזנבוים במשטרת ישראל בשנת 1954, לאחר מכן הציג בבית העם בירושלים והמשיך להציג בעיקר בארץ, בין היתר בחללי התצוגה המכובדים ביותר, ביניהם מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל בירושלים.

רוזנבוים זכה להתייחסות והערכה ממבקרי אמנות ידועים עוד בשנות השישים (הערה 1). יונה פישר השווה את ציורי הנופים של יעקב רוזנבוים לציוריו של מרדכי לבנון, מרים טל כתבה עליהם: "הוא בונה את נופיו בדרך סטילזציה קוביסטית נכונה מאד.." ויואב בראל הוסיף " בציורים נכרת עוצמה רגשית מסוימת וכח ביטוי החודרים מעבר למעטה הדקורטיבי, והם המהווים לאמיתו של דבר את התוכן האמיתי של המוצגים. בין ההתייחסויות של מבקרי האמנות שהבחינו בסגנונו הייחודי ניתן למנות גם מבקר אמנות הולנדי, שראה אקוורלים שלו שהוצגו בבית האמנים בירושלים בשנת 1971 במסגרת תערוכת אקוורלים קבוצתית, התרשם מאוד מעבודותיו וטלפן אליו כדי לומר לו שיצירתו בולטת עשרת מונים מעל יצירות האמנים האחרים המוצגים שם.

נדיבותו גרמה לו לתרום ולתת ציורים למוסדות ואנשים שונים ועל התודות מעידים מכתבי התודה המרובים שמתויקים בקפדנות יחד עם כל הניירת הקשורה אליו, על ידי אשתו נחמה. מכתב התודה האחרון ניתן ב 5.5.11 על ידי מוזיאון השואה המסונף למרכז השואה היהודי בויקטוריה אוסטרליה.

טלית מעל הרי יהודה, שמן על בד.

המיוחד בציוריו של יעקב רוזנבוים נובע משילוב של אהבה, להט, כישרון טבעי, מקוריות ואותנטיות. הצמיחה מהשורשים היהודיים, למרות היותו חילוני שהיה לו שיג ושיח עם אלוהים שגרם לשואה הנוראה, הולידה סדרות יוצאות דופן שהבולטות בהן הן סדרת הטליתות וסדרת הנרות. בסדרת הטליתות משתמש רוזנבוים בטלית כגיבורה הראשית של הציור ומצייר אותה בודדת, בזוגות ובעיקר בקבוצות גדולות כשהיא מרחפת באוויר. הצבעים השונים משקפים באופן סמלי את תחושותיו ונעים בין רקע אדום לבין שמיים תכולים בהירים עם נגיעות ורדרדות וסגולות, לעיתים שמי יום ולעיתים שמי לילה עם כוכבים רבים כמו בציור "עץ הטליתות". בציור זה נצפות טליתות קטנות משופדות על ענפים חדים ועירומים המשדרים סופיות והיעדר תקווה. השמיים כהים אך בין הגוונים הכהים שלהם מבצבצים צבעי הסגלגל והורוד, האהובים עליו כל כך ועליהם מבליחים עיגולים צהובים (כוכבים). צורתם מתכתבת עם הפתחים האובאליים של הטליתות הקטנות. (יש אסוציאציה לציור מסדרת זוועות המלחמה של גויה שצייר דמות כרותת גפיים משופדת על עץ). בציור נוסף מסדרת הטליתות נראות טליתות עם עקבות דם המיוצג על ידי פסים אדומים, שהוא ציור וירטואוזי מבחינת הצבעוניות, המרקם דמוי הבד הבא ליד ביטוי בחריצים אנכיים, אופקיים ודגם גריד, ומשחקי האור והצל. הוא חותם על שולי הטליתות הן בעברית והן בלועזית.

עץ הטליתות, שמן על בד.

נראה שהטליתות משמשות ליעקב רוזנבוים, כמו הפומפיות לברגנר, כתחליף לתיאור דמויות ומצבים אנושיים. הוא עושה להן האנשה ולסירוגין נראה שהן נושמות, חיות, מבטאות ומתבטאות. לעיתים יש תחושה שיש דמויות מתחת לטליתות. בציורי הנרות שהם מעין רקוויום למתים מופיעים פמוטים שהיו מניחים למרגלות המתים ומעל מרחפות נשמות המתים עצמן. היכולת יוצאת הדופן של רוזנבוים להחיות נשמות ולהעלותן באוב בציוריו מתגלה במיטבה בסדרת הנרות.

ילדה, שמן על בד.

הדיוקנאות הרבים שצייר רוזנבוים בטוש, עפרון, גירים, דיו וצבעי שמן מעבירים לא רק את הדמיון הפיזיונומי אלא גם את האופי של המתוארים. באחד הדיוקנאות המוקדמים מופיעה ילדה עם צמות שדמותה חוזרת גם בציור האחרון שלו של דמות עם צמות. בציור דיוקן אחר מאותה תקופה, נצפה בצד ימין של העבודה ילד עם ספר ולמטה מתארים של בתי עיירת הולדתו ובצידה השמאלי מופיעות באותיות דפוס על רקע כהה מתחת לדמות מלאך, המילים: "שמע ישראל" ואחריהן צירופי אותיות. הדמות המרחפת מופיעה ביצירות שונות ביניהן בציור המתאר מלאך בלבן המרחף בשמיים מעל נוף.

מלאך על הרי ירושלים, שמן על בד.

בין הדיוקנאות הניתנים לזיהוי בולטים הדיוקן של הרב אשר פרוינד זצ"ל, דיוקן של הסופר הזז הנטורליסטי לכאורה בו השכיל בגלל הדרך המיוחדת של הנחת הצבע להעביר את מהותו הרוחנית ולתת תחושה של ריחוף בחלל כמו בהולוגרמה, דיוקן אשתו נחמה בצעירותה, דיוקנאות עצמיים ועוד.

דיוקן חיים הזז, שמן על בד.

אחד הציורים המרשימים בקטיגורית הדמויות הוא ציור גדל הממדים "הנביא" שצויר אחרי מותו של הרבי מלובביץ, אך לא מייצג תיאור של דמות ספציפית אלא ייצוג של מושג הנביא בכללותו. הציור מוקפד מבחינת הנחת הצבע ומשיכות המכחול בגווני התכלת האהובים עליו בשילוב עם קווים וירטואוזיים, כשהמכלול מעביר תחושה של עלייה השמימה ומעלה את זיכרון אליהו הנביא.

הנביא, שמן על בד.

יכולתו של יעקב רוזנבוים בתיאור דמויות באה לידי ביטוי גם בציורי בעלי החיים כמו הכלב הנטורליסטי, בציורי הפרחים והצמחים. בציורי העציצים נראה לכאורה שיש יותר שמחה אך ניכר ניגוד בין שפע הפריחה לבין הענפים הדקים והשבורים לעיתים . כמו כן יש דגש מבחינת מידת הגודל על העלים לעומת העציץ בציור "אגרטל עם עלי סתיו" ששמו מופיע על גב הציור כמו שמות יתר העבודות המופיעות בצד האחורי של הבדים משנות ה-80 ואילך.

ללא כותרת, שמן על בד.

ציור המשוחרר מנטל העבר הוא ציור יותר קטן ממדים המתאר את אוהלי קידר בנגב המועלים במספר משיכות מכחול בגוונים של כתום, צהוב וכחול. הנופים המופיעים כרקע לחלק מהציורים או כנושא בפני עצמו מהווים גם נופי נפש. למרות הדימיון לטופוגרפיה של הרים, גאיות, שמים וכו'. גם הם מועלים בתשלובת עדינה שמככבים בה ורודים, סגולים ותכולים האהובים על יעקב רוזנבוים. גם בציורי הפרחים והעציצים המהווים אנטיתזה לנושאים הסימבוליים הקשורים ליהדות ולעבר, מופיעים לעיתים ראשים מתבוננים, כמו בציור העשוי היטב ובולטים בו הביטחון הרישומי, יכולת בחירת הצבעים והמרקם. נושא האהבה מופיע הן בפסלון קטן המתאר זוג אוהבים והן במספר ציורים, כמו לדוגמה הציור בו רואים אישה המתבוננת על גבר עם כלי נגינה שכורע ברך לפניה בשדה עם פרחים אדומים.

אהבה, שמן על בד, 100X100 ס"מ.

ציוריו של יעקב רוזנבוים מובחנים הן מבחינה מרקמית והן מבחינה כרומטית. מבחינת המרקם הוא משכיל להדגיש את הנושא המתואר דרך יצירת מרקם המאפיין אותו כמו למשל בצורת גריד מובלט, כדי לדמות אריגים בשתי וערב. הצבעוניות המיוחדת נובעת הן משילובי הצבעים והשימוש בהנגדות של חלקים בהירים וכהים אבל גם ובעיקר בגלל הטכניקה האישית שלו.

רוזנבוים פתח תחביר ייחודי וכתב יד המתאפיין בדיביזיוניזם. הוא מניח קווקוים רבים בשכבות אחת על גבי השניה בעדינות ובסבלנות מרובה, היוצרים הרגשה של עומק וחיות. כמו לדוגמה בציור שצויר אחרי מותו של הרבי מלובביץ' שבו השתמש בטכניקה זו ודמות הרב העולה השמימה מגיחה כמו בהולוגרמה מתוך הציור ונוסקת אל על.

יש בציוריו גם קונסטרוקטיביזם קוביסטי המועלה בצורה עדינה ומוארת כמו בציור "שלוש הדתות" שזכה בפרס ירושלים בשנת 1977 ומיצג את המציאות היומיומית של העיר, בה שוכנות שלוש הדתות זו לצד זו. בציור נראים מבנים המייצגים את שלוש הדתות כאשר היהדות שמהווה בסיס לנצרות מיוצגת במפלס התחתון. בית כנסת מהווה מסד לשני המבנים האחרים: צריח הכנסיה הנוצרית והכפה של המבנה המוסלמי.

מלבד ציורים רוזנבוים יצר גם פסלים מחומרים שונים כשמבחינה תמטית יש התייחסות לזוגיות, מצב האדם, דיוקנאות עצמיים ועוד. בחלק מהפסלים ניכר דמיון לפסלים יפניים ובאחרים ישנה הארכת המתארים. תחום נוסף בו עסק הוא עיצוב תכשיטים, בעיקר מכסף, שמובחנים בעוצמה, שורשיות ונוכחות.

הציור היה בדמו ובנשמתו, והיווה חלק אינטגרלי חיוני בחייו. גם כשאיבד באופן הדרגתי את מאור עיניו המשיך לצייר ונעזר באשתו נחמה בהושטת הצבעים כי לא יכול היה לחיות מבלי ליצור. יש משהו מאגי ביצירותיו של האמן הרבגוני יעקב רוזנבוים, שנוצרו בקפידה, סבלנות ואהבה. הם מהווים אריגים עדינים של צבעים המוארים באור נגוהות, כשההתרחשויות הנוצרות לעיני המתבוננים מוגשות כהנצחה לאלה שאינם עמנו עוד, זיכוך ועלייה מעל המציאות היומיומית וגרימת הנאה והעשרת הצופים בהם.

הערה מס. 1: עם מבקרי האמנות שהביעו הערכתם על ציורי ירושלים וציורי הנופים שלו נמנים בין היתר: יונה פישר ("למרחב" 2.7.65), פרופ' אברהם רונן ("הארץ", 1977), מרים טל ("הבוקר" 9.7.65), יואב בר- אל ("הארץ" 2.7.65), איילה גורדון ("הארץ,22.5.64 ), לאה מינץ-מג'רו ("דבר" 29.6.64..