קנייה פורצלן | קניית פורצלן

בתחילת המאה ה-19 שאב מייסן את ניסיונו בייצור פורצלן מהידע ומהניסיון של המעצבים של המאה הקודמת. השימוש החוזר של הדוגמאות והדמויות של קנדלר ועוזריו, וכן של הרולד, שימשו תעסוקה מלאה למחלקות הטכניות ולמעצבים השונים. הייצור הרחב של פורצלן לפי "המייסטרים הוותיקים" שנחשבו כעומדים באופנה זמן רב, תרמו ליתרון הכלכלי של המפעל על פני מפעלים מתחרים.

הייצור המסורתי של הדוגמאות, איפשר למחלקות השונות להימנע מהתפתחויות טכניות חדשות, וחוסר ארגון מסוים גרם לכך שטיב הייצור "הוותיק" הביא לפריחה כלכלית של מייסן.

לדוגמה, טכניקות חדשות ביציקה ועיטורי דוגמאות לא זכו לתשומת-לב מיוחדת, למרות שנעשו ניסיונות כאלה כבר בסוף המאה ה-18. אולם אלה לא זכו למימוש במחלקות השונות, עקב כך המשיכו להשתמש בשיטות הישנות במחלקות שעסקו בקישוט ובצביעת הכלים.

לעומת זאת, היו אכן התפתחויות חדשות בצד הטכני של ייצור הפורצלן. המפעל שאב מניסיונה של האקדמיה המקומית אשר אחד מתלמידיה, היינריך קון (Kuhn) תמך בייצור הפורצלן והכניס שיטות ייצור חדשות. כמו כן עבר המפעל בשנת 1865 לבניין חדש, דבר שאיפשר למייסן, לקראת סוף המאה ה-19 ליצור פורצלן בטיב ובצבעים חדשים, וכל זאת גם בשיטות אקונומיות זולות יחסית ובטיב מעולה. באותה תקופה חלו גם שינויים פוליטיים ופיסקליים. מייסן, שפעל עד אז בשליטתו ובחסותו של הקיסר, עבר למעשה לשליטת משרד האוצר של סקסוניה (Saxen), דבר שגרם להורדת המיסים, ולקבלת הגנה מפני תחרות של מפעלים מתחרים ויתרונות כלכליים נוספים. למרות הייבוא המוגבר של מפעלים אחרים, וכן ייבוא מארצות זרות, מייסן נחשב כבר בתקופה הזאת למפעל ייצוגי של האזור.

הצורך לקדם מחקרים ושיטות עבודה חדשות, זכה אמנם לתמיכה כלכלית של ממשלת סקסוניה, אך למרות זאת, כדי לעמוד בתחרות הכלכלית, הוכנסו שיטות ייעול וחיסכון, הקפדה על כמות הייצור והתאמת הייצור לטעם הקהל. התחרות הקשה הביאה למוטיבציה גבוהה של אמנים וטכנאים ולחידושים, כך שהייצור נעשה אך ורק אם הכדאיות התאימה לטעם השוק.

החצי השני של המאה ה-19 מצטיין בחידוש שיטות הייצור של הפורצלן, כאשר השיטות הישנות מתקופת ההיסטוריזמוס לא התאימו לייצור המודרני, והיה צורך להתאים את הפורצלן לשיטות קישוט חדשות ולצבעים חדשים.

הייבוא המוגבר בשנות ה-60 של המאה ה-19 של פורצלן יפני וסיני, גרמו לשאיפה של יצרני הפורצלן האירופיים ליצור תחרות עם הפורצלן המשובח מתוצרת המזרח הרחוק. נעשו ניסיונות מחודשים ליצור זיגוג (Glazing) בעל טיב גבוה על-ידי המפעלים של סבר (Sevres) ברלין ומייסן, על-ידי שינוי בהרכב הפורצלן כדי להתאימו יותר לצביעת דוגמאות, וחלה התקדמות רבה בטיב ובאיכות.

מייסן עבד בשיטות הפורצלן הקשיח (Hard Paste), לעומת מפעלים אחרים שעבדו בשיטת הפורצלן הרך (Soft Paste). אולם כאשר במייסן התגברו על הקשיים, הייתה התוצאה שהפורצלן של מייסן היה עמיד ביותר ובטיב מעולה. קישוטי הכלים בצבעי אדום ושני היו ההשגים החשובים ביותר. בסוף המאה ה-19 החלו להשתמש גם בקישוטי זיגוג סדוק (Craquelee) וזהב עדין לפי הדוגמאות היפניות.

בסוף המאה ה-19 ובשנת 1900 קיבלה אומנות הזיגוג תנופה נוספת באמצעות כימאי של המפעל פורסטר (Forster), שהחליט לעבור בכל זאת לפורצלן רך, והדבר איפשר זיגוגים נוספים בטמפרטורות יותר נמוכות, 1450-1300 מעלות צלזיוס.

פריטים בזיגוג "דם הפר" ((Sang De Boeuf, זיגוג נוזלי, וזיגוג קריסטל, היו ההשגים החשובים ביותר של אותה תקופה.

מרקיית פורצלן גרמני בדוגמת ה’צוויבל מוסטר’, אמצע המאה ה-19 בקירוב. חתום. קוטר: 21.5 ס"מ.

המאה ה-20

עד המאה ה-20 היו האומנים במידה רבה אנונימיים. רק מחקרים מעמיקים הביאו לנו את שמותיהם של האומנים מהמאות ה-18 וה-19. אולם בשלהי המאה ה-20 הוחלט, אחרי מאבקי יוקרה בהנהלת מייסן, לנקוט גישה שונה לגבי האומנים שעבדו בשירות המפעל. עד אז היו האומנים והמעצבים שכירי המפעל, ולא ניתנה אפשרות לאומנים מבחוץ לעצב פריטים ופיגורות. הגישה החדשה, שאיפשרה לאומנים חיצוניים לעצב פריטים עבור מייסן, הביאה להתפתחות דרמתית באומנות הפורצלן של מייסן, וכוחות צעירים ורעננים הביאו את אומנות המאה ה20- לפיתוח מרשים של פריטי הפורצלן של מייסן.

בעקבות התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900, כאשר הסגנון של יוגנדסטיל (Jugendstil) קיבל תאוצה ומעצבים כגון הנרי ון דה ולדה (Henry van de velde) ורימרשמידט (Riemerschmidt) החלו לעצב עבור מייסן, הוחלט לתת למעצבים ולאומנים לחתום בשמותיהם על היצירות שהם עיצבו. דבר זה הביא לתפוצה מוגברת של תוצרת מייסן.

ראוי לציין את עבודותיהם של פטר ברנס (Behrens) בכלי אוכל והגשה, קונרד הנטשל (Hentschel) בדמויות של ילדים ותינוקות, פאול שאוריך (Scheurich) בפיגורות של הבלט הרוסי, של דמויות ספרדיות, של נשות אופנה, ועוד רבים אחרים מהאומנים הידועים של המאה ה-20. תקצר היריעה של מאמר זה כדי לפרט את כולם.

רוב הכלים והדמויות מתקופת החצי הראשון של המאה ה-20 הם בסגנון היוגנדסטיל ומרביתם חתומים על-ידי האומנים אשר עיצבו אותם. אחרי מלחמת העולם ה-2, כאשר מפעל מייסן היה בשטח גרמניה המזרחית, הרבו במייסן לחזור על הכלים והפיגורות שזכו להצלחה לפני המלחמה, ובמיוחד עיצבו דמויות של חיות, ציפורים, פרפרים וכדומה, וכן מערכות של כלי אוכל וכלים לקישוט.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת החלו אומנים נוספים לעבוד עבור מייסן, כאשר הבולטים מביניהם היו האומן פטר שטרנג (Strang) שהתמחה במיוחד בדמויות קומיות וגרוטסקיות, והאומן פיינט (Peynet) שהתמחה בדמויות רומנטיות והיתוליות. עבודות אומנים אלה וגם אחרים זוכות להצלחה רבה ומשיגות מחירים נאים בשוק האספנות.

פסלונים וכלים בסגנון היוגנדסטיל במיוחד, מבוקשים אף הם מאוד ובהתאם לגודלם (כאן הגודל כן קובע), נחשבים ליוקרתיים ומחיריהם בהתאם.

החותמות

בספר החותמות של רונטגן (Rontgen) מופיעים כ-400 חותמות של מייסן. אולם משנת 1724 מופיעים לראשונה החותמות המפורסמות של מייסן בצורת זוג חרבות צלובות. פירושו של דבר, שמשנה זו ואילך יש לפירמה מייסן יותר מ-200 חותמות בצורה של זוג חרבות צלובות. החותמות הן בצבע כחול והן מתחת לזיגוג (Underglaze). מדי כמה שנים שינה המפעל את צורת החותמת. כלומר, לפי החותמת אספנים יכולים לתארך את הפריט החתום.

לצערנו נעשו החותמות ביד חופשית ולעיתים ברשלנות, ולכן יש צורך להקפיד ביותר על קביעת תאריך לחותמת. לא רק זאת, אלא יש להקפיד ולבדוק גם את טיב הפריט וסגנונו כדי להיעזר בתיארוכו. בנוסף לכך, הרבו מפעלי פורצלן מתחרים למייסן לזייף את החתימה או ליצור חתימה דומה, על-ידי ציור קווים הדומים לחתימתה של מייסן. כל זאת מקשה מאוד על זיהוי החתימה והתיארוך, ויש צורך בניסיון רב ובידע רחב בזיהויו ובתיארוכו של הכלי החתום. למרות האמור לעיל אלה הן השיטות הבדוקות לזיהוי הכלי, תאריך ייצורו ואף לזיהוי האמן היוצר.

בנוסף לכך, מייסן נהג לציין פגמים בייצור על-ידי חריטות קווים דרך החותמת. חריטת קו אחד פירושו פגם קל. שני קווים חרוטים מציינים פגם בצבע הכלי או בייצור, ושלושה קווים - הוצאת הכלי ממחזור המכירות של מייסן. כיום כמעט ולא מתחשבים במחיר הכלי עקב חריטות של קו אחד או שניים.

תודה ל"תירוש מכירות פומביות" על התצלומים המלווים את הכתבה.

ראובן נרדי - מומחה לפורצלן, לכלי כסף ולזכוכית.