 |
אריגים קופטיים ממצרים בעת העתיקה תערוכה חדשה במוזיאון הימי הלאומי, חיפה
אוצר: אבשלום זמר
השם "אריגים קופטיים" ניתן לקבוצת אריגים מעוטרים מהמאות ה-ד' – ה-י"ג לסה"נ, שנמצאו במצרים, וגילויָם החל במאה ה-י"ח. האריגים השתמרו היטב בזכות היובש והחום השוררים במצרים. הקופטים, ששמם נוצר משיבוש ערבי של המילה "אָיגִיפְּטוֹס" (שמה היווני של מצרים), משתייכים לכנסייה המוֹנוֹפִיסִיטִית, פלג בנצרות שהכנסייה האורתודוקסית גינתה את עמדותיו התיאולוגיות. הם נודעו כבעלי מלאכה מוכשרים ובהם אורגים מיומנים. השליטים המוסלמים נעזרו בשירותם, אם באריגת אריגים למטרות מיוחדות ואם בבניית מסגדים וארמונות. הקופטים נרדפו בידי נוצרים ומוסלמים לסירוגין, ובעקבות מסעי הצלב, שהחלו במאה ה-י"א, היגרו חלקם לאירופה. אמנות האריגה שלהם השפיעה על תעשיית הטקסטיל באירופה של ימי הביניים.
אריג עם גדילים, שליו ומוטיבים צמחיים, פשתן וצמר, מאות ג'-ד' לסה"נ.
אריגים רבים מצויים במוזיאונים ובאוספים פרטיים ברחבי העולם, ומספרם מוערך במאה וחמישים אלף פריטים בקירוב. רובם חלקי טוניקות, שנגזרו למטרות מסחר, בדומה לסחר שנעשה בדיוקנאות הנפטרים ממצרים ("הדיוקנאות מפאיום"). סוחרי העתיקות גזרו מהאריגים השלמים את העיטורים כדי להגדיל את רווחיהם על-ידי מכירתם בנפרד. אריגים מעטים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, ולכן מתקשים החוקרים בתיארוכם ומתבססים בעיקר על שיקולים אמנותיים. בשנים האחרונות גובר השימוש בתיארוך האריגים בפחמן 14 (14C), שבעזרתו אפשר לקבוע את תאריך ייצורם של האריגים ברמת דיוק של עשרות עד מאות שנים. הכינוי שנתנו החוקרים הראשונים לאריגים מטעה הואיל ולא הוכח שתעשיית האריגים לכל אורך תקופת קיומה הייתה מונופול של קופטים. ריבוי המוטיבים הקלאסיים מעיד דווקא, שבראשיתם נעשו האריגים לצורכי האוכלוסייה היוונית שחייתה במצרים, בעיקר מאז כיבושה בידי אלכסנדר מוקדון (333 לפני סה"נ). הם גם שימשו את בני המעמדות העליונים, שחונכו על ברכי התרבות הקלאסית. מעקב אחר התפתחותם הסגנונית מעלה, שתחילה עוטרו האריגים בסגנון קלאסי-נטורליסטי, ועם הזמן הופיעו עליהם עיטורים מופשטים יותר עם סממנים מזרחיים. . אריג מעוטר בזוג דמויות ליד צמחים, מסביב מסגרת מעוטרת בנקודות כחולות,משני צדי המסגרת מדליונים מעוטרים בצורות הנדסיות, פשתן וצמר,אח'מים (פאנופוליס), מאות ד'-ה לסה"נ, נרכש מהאחים כאוואם. אמנות האריגה במצרים קדומה מאוד, והעסיקה כנראה מספר נכבד של עובדים. בתקופה ההלניסטית והרומית תמכו השלטונות בתעשיית הטקסטיל, ואלה גם פיקחו על הייצור. רוב התוצרת נועדה לייצוא. בראשית ימי האימפריה הרומית הייתה מצרים למרכז התעשייתי היחיד לייצור המוני של מלבושי פשתן. בתקופות אלו היו במצרים איגודי אורגים, ואלה סיפקו את התוצרת לנציגי השלטון. איגודים אלה גם היו ממונים על איסוף המסים שהיה על חבריהם לשלם, והם פעלו בעיקר בערים הגדולות או בכפרים הגדולים, והמעסיקים היו לרוב מקרב האוכלוסייה היוונית. יחד עם התעשייה בערים יוצרו אריגי צמר, בעיקר מתקופה הרומית, גם בכפרים, ומהתקופה הביזנטית – גם במנזרים בפריפריה.
קטע מווילון מעוטר, ילד עירום אוחז בימינו פרח ובשמאלו גבעול פורח, פשתן וצמר, מאות ה'-ו' לסה"נ.
רוב האריגים נעשו מפשתן, ששימש אלפי שנים חומר הגלם העיקרי למוצרי טקסטיל במצרים. צבעם המקורי של חוטי הפשתן, שמהם יוצר האריג, היה קרם. לעתים עברו החוטים תהליך הלבנה שבו נהפך צבעם מקרם ללבן. עיטור אריגים נעשה לרוב מחוטי צמר צבועים בשיטת טַפַּטִין (שיטת אריגה שבה חוטי הערב יוצרים דוגמה על-ידי כיסוי קבוצה של חוטי שתי). מרבית האריגים יוצרו על-גבי הנול האנכי. השימוש בצבע הוא אחד ממאפייני האריגים. צַבָּעִים מיומנים, שברשותם הידע הדרוש ליצירת מערכת צבעי יסוד, יכלו להפיק כמעט כל גוון. מכיוון שהפשתן לא קולט היטב את הצבע, השתמשו לעיטורם של האריגים בצמר, שקולט צבע היטב. לקליטת צבע טובה יותר נהגו לצבוע את סיבי הצמר לפני שנטוו לחוטים.
אריג מעוטר, במרכז: מדליון במסגרת קלועה – עץ החיים ומסביבו ילדים מכונפים עם מנחות. מסביב: ארבעה מדליונים עם ציפור וביניהם סצנה נילוטית – ציפורים, דגים וצמחים, המסגרת בסגנון "הגל הרץ", צמר, מאות ז'-ח' לסה"נ.
מוצרי הטקסטיל המעוטרים היו מצרך יקר והם ניתנו כנדוניות, עברו בירושה, הוקדשו למקדשים או שסחרו בהם. הם שימשו בעיקר מוצרים דקורטיביים (בגדים, שטיחים, יריעות, ציפויי כריות, מפות ומפיות). נוסף על השימוש הביתי, שימשו האריגים למטרות טקסיות במבני דת. רבים מהאריגים שבידינו מקורם בקברים.
מרבית פרטי הלבוש הם טוניקות – כותנות בעלות שרוולים קצרים או ארוכים. טיפוס הבגד היה ידוע במצרים כבר בתקופות קדומות, אולם בצורתו הקלאסית חדר אליה רק עם הגירתה של אוכלוסייה יוונית בתקופה ההלניסטית. הטוניקה הקלאסית נארגה מצמר, אך במצרים השתמשו בעיקר בטוניקות מפשתן. במאה ה-ג' לסה"נ הייתה הטוניקה לבגד יומיומי שלבשו גברים, נשים וילדים מכל שכבות האוכלוסייה. הן היו סטנדרטיות בגודלן והותאמו למידת האדם הלובש אותן בעזרת חגורה או חפתים שנתפרו אליהן. מרביתן עוטרו בפסים ארוגים שירדו מן הכתף אל אזור המותניים או אל שולי הבגד, מלפנים ומאחור (בלטינית Clavi). פסים אחרים עיטרו את אזור פתח הצוואר ושולי השרוולים.
 אריג מעוטר, במרכז: מדליון במסגרת קלועה – עץ החיים (פרט).
האריגים "הקופטיים" מעוטרים בדגמים שמקורם בעיקר באמנות היוונית-הרומית ויש בהם דמויות אדם (כמו גיבורים מהמיתולוגיה היוונית), בעלי-חיים ויצורים מיתולוגיים, צמחים וצורות הנדסיות. רבים המוטיבים הקשורים לפולחן דיוניסוס, אל היין היווני, ומוצאים אותם גם על אריגים מראשית ימי הביניים. מוטיבים עיטוריים אחרים הם דמויות קדושים נוצרים, סצנות מהברית הישנה והחדשה, צלבים ודגמים שמקורם במזרח, בעיקר באמנות הססאנית (פרסית). מעט מוטיבים מצריים הופיעו על האריגים, בעיקר כאלה הקשורים לפולחני איזיס וסרפיס, תיאורים מהווי החיים ביאור (סצנות נִילוֹטִיוֹת), ניצני לוטוס וסמל החיים המצרי (ענח'), ששימש גם מקור ההשראה לצורתו של הצלב הקופטי.
לאורך כל תקופת ייצורם של האריגים מבחינים בהתפתחות אמנותית של המוטיבים המופיעים עליהם. הדגמים הצמחיים, שהוצגו בראשית התקופה בדרך נטורליסטית, הופשטו במרוצת הדורות. תהליך עיצובי דומה ניכר גם בדמויות אדם וחי. תחילה ניכרת נטייה נטורליסטית למדי בתיאורן, יחד עם הבלטה של אברי גוף מסוימים. הדברים אמורים בעיקר בדמויות של רקדניות, שבתיאורן יש הדגשה יתרה של הפנים, החזה והאגן. בהמשך הזמן תוארו דמויות מסוגננות יותר, עם עיניים גדולות ומבט בוהה.
 קטע מאריג מעוטר, ראש אישה, פשתן וצמר, מאות ד'-ו' לסה"נ. הופעתם של אריגים מעוטרים במוטיבים נוצריים יחד עם מוטיבים אליליים משקפת את חוסר יכולתה של הנצרות להתגבר על הנטיות הפגאניות של תושבי האימפריה, לפחות במאות הראשונות לאחר הכרזתה לדת המדינה (324 לסה"נ). לפיכך אפשרה הכנסייה את הצגתם בייחסה להם משמעויות ברוח הנצרות – דמויות האלים נהפכו לדמויות קדושים, וכוחות כישוף ומאגיה –לכוחות של השגחה עליונה. לרמתם הגבוהה ביותר הגיעו המוטיבים הנוצריים באריגים במאות ה-ה' – ה-ז' לסה"נ.
במאות ה-ז' – ה-ח' גברו השפעות מהאמנות המזרחית, והדגמים העיטוריים שעל האריגים מזכירים את אלו שבפסיפסי הקיר בכיפת הסלע בהר הבית. ניכרת הפשטה בעיטורים, וזו הגיעה לשיאה במאות ה-י"א – ה-י"ב, כשדמויות האדם והחי היו לצורות הנדסיות. קטע מרצועה מעוטרת צמחים מסוגננים ועלים דמויי לב, מסגרת בדגם המחקה שיבוץ אבני חן, פשתן וצמר, מאות ח'-ט' לסה"נ. בתערוכה מוצגים למעלה ממאה אריגים, המשקפים היטב את התפתחותם הסגנונית מהמאה ה-ג' ועד המאה ה-י"ב לסה"נ. התערוכה מבוססת על אוסף האריגים העשיר שברשותו של המוזיאון הימי הלאומי. ראשיתו של אוסף זה באוספו הפרטי של ד"ר אלכסנדר ראש, מייסדו של המוזיאון לאמנות עתיקה בחיפה ומנהלו הראשון. כארכיאולוג חובב ביקר ד"ר ראש בארצות אגן הים התיכון, בעיקר במצרים, באיטליה וביוון, וקנה ממצאים עתיקים מסוחרי עתיקות. על בסיס אוספו הפרטי ייסד ד"ר ראש בשנת 1948 את המוזיאון לאמנות עתיקה. בשנת 1995 הועבר האוסף אל המוזיאון הימי הלאומי בעקבות איחודו עם המוזיאון לאמנות עתיקה. אריג מעוטר חמישה מדליונים משריגי גפן: במרכז קנטאור לבוש צעיף, בידו האחת אוחז מגן ובאחרת זורק חפץ. במדליונים האחרים – רקדניות כורעות. בין המדליונים סלי פרחים, פשתן וצמר, אנטינואופוליס, מאות ד'-ו' לסה"נ, נרכש מד"ר מאירהוף.
לקראת סוף הכנת הקטלוג לתערוכה ביקרו במוזיאון מיכאל (מייק), בנו של ד"ר אלכסנדר ראש ורעייתו ברברה, עם בנותיהם. אלה הביאו למוזיאון יומן מסודר של רישום ותאור האריגים בכתב ידו של ד"ר ראש. הפירוט מכיל תיאור של העיטור, ושל הטכניקה בו נעשה, תאריך הרכישה ומקורה. מהיומן עולה שמרבית האריגים נרכשו בשנים 1940-1920. האוסף הועשר גם בשנים שלאחר מכן עד לשנת 1950.
תיאור האריגים ותיארוכם מבוססים על יומנו האישי של ד"ר ראש ועל קטלוג האריגים שיצא בהוצאת יד ל.א. מאיר, המוזיאון לאמנות האסלאם על-ידי עליזה בגינסקי ועמליה תדהר בשנת 1980 (Baginski and Tidhar 1980).
תודה מקרב לב לגב' עליזה בגינסקי, לד"ר אורית שמיר, אוצרת חומרים אורגניים ברשות העתיקות ולגב' רחל חסון, מנהלת המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים על הערותיהן והארותיהן, שהיו לנו לעזר רב.
|
|
|
