|
כדאיות ההשקעה ביצירות אמנות ישראליות
מאת: יהודה מאי
השאלה, אם ועד כמה כדאית ההשקעה באומנות ישראלית, היא שאלה מורכבת למדי. מסתבר, שלמרות מספר גורמים העלולים להכשיל השקעה מוצלחת בתחום, רכישה חכמה של ציורים ופסלים של אמנים ישראלים עשויה להניב פירות נאים. גם רכישת יצירות של אמן צעיר ואלמוני עשויה בחלק מהמקרים להפוך לנכס של ממש. כדי להקל על האספן המתחיל ריכזנו את טיעוני בעד והנגד (סיכויים מול סיכונים) בשני פרקים נפרדים.
הסיכונים בהשקעה באמנות ישראלית
בבואנו לבחון את כדאיות ההשקעה ביצירות אמנות ישראליות אנו נתקלים בבעיה עיקרית וחשובה – מחסור בכלים לבחינה מיידית של כיוון השוק ברגע נתון מסוים. משקיעים בבורסה לניירות ערך ובמידה פחותה גם משקיעים בנדל"ן, רגילים להשתמש בכלים לבדיקה יום יומית, שבועית או חודשית של מצב השקעתם. בשוק הסחר באמנות לא קיימים כלים מקבילים. הערכת מחיר לאמנות ישראלית הייתה ועודנה פינה נשכחת בעולם ההשקעות. אמנם, כותב שורות אלה עורך ומפרסם במגזינים ובשנתונים ("מכירה פומבית" ו"אמנות 2000") את תוצאות המכירות הפומביות בתחום האמנות הישראלית. אבל, כלים אלה, חשובים ככל שיהיו למשקיעים בפועל או בפוטנציה, אף אם הם נותנים מידע מעשי לבחינת כדאיות ההשקעה, אין בהם צילום מיידי של מצב השוק, כמו מדורי המסחר בבורסה המתפרסמים בעיתונות או באינטרנט.
חיסרון בכלי שכזה אינו נובע מעיוורון של המדיה לגילויה של נישה נסתרת, שעדיין לא התגלתה. הוא נובע מהעובדה הפשוטה, שמחזורי המסחר באמנות ישראלית קטנים מדי מכדי להעריכם על בסיס יום-יומי.
המחזורים הקטנים הללו מצביעים על הבעייתיות העיקרית של שוק זה – פנייתו לקבוצה מצומצמת של משקיעים. טבעה של השקעה באומנות שהיא אינה מיועדת לכולם. קניית יצירות אמנות כהשקעה מחייבת יכולות כלכליות מסוימות. היא, כמעט תמיד, אינה באה במקום השקעות אחרות, אלה בנוסף וכהשלמה להן. כאן אנו חייבים להסביר ביתר פירוט את משמעות המושג "השקעה באמנות". חובב אמנות הרוכש מספר יצירות אמנות ל"קישוט" ביתו או משרדו, עדיין אינו מוגדר כמשקיע. השקעה באמנות תעשה תמיד על בסיס מתמשך, מתוך רצון או צורך אישי לבניית אוסף של יצירות אמנות. אוסף זה יכול להיות אקלקטי, אבל ברוב המקרים, הוא נוטה להיות נושאי כגון: תקופות מסוימות בציור הישראלי או הארץ-ישראלי; עבודות על נייר בלבד; ציירים או נושאי ציור מסוימים (נוף ארץ-ישראלי, חיי הקיבוץ, נושאים יהודיים ועוד).
מלבד בעיית זמינות הכלים לבחינה יום-יומית של מצב שוק הסחר באמנות ישראלית, קיימות מספר סוגיות נוספות המתייחסות להשקעה באמנות, אשר גם הן נובעות בעיקרן מאופיו המצומצם של שוק זה. כל משקיע מעוניין לדעת מהי יכולת מימוש ההשקעה. אקסיומה ידועה היא, שכמעט תמיד תזדקק למימוש השקעתך דווקא במועד שהוא הכי גרוע לה (להשקעה). שהרי, אם המצב הכלכלי אינו שפיר ואתה נזקק למימוש רכוש או השקעה, סביר להניח כי אינך היחיד שנמצא כרגע בבעיה הזאת. שווקים גדולים ונזילים כמו הבורסות לניירות ערך, פיתחו מנגנוני ויסות לקליטת מימושים ולסיפוק ביקושים המגיבים מיידית. מנגנונים מעין אלה לא קיימים בשוק הסחר באמנות ישראלית.
בעייה נוספת היא פרמיית (עמלת) הכניסה והיציאה של השקעה ביצירות אומנות. פרמיה זאת, נוטה להיות גבוהה למדי במכירות פומביות של יצירות אמנות – 15 אחוז + מע"מ ולעיתים יותר לקונים, ואפס עד 15 אחוז + מע"מ למוכרים. מאליו מובן, שהמוכר משקלל את אחוזי הפרמיה (עמלה) שעליו לשלם בבואו להציע את יצירת האמנות למכירה פומבית. שקלול זה מתבטא במחיר המבוקש עבור היצירה המוצעת למכירה, כך שעול הפרמיות (העמלות) נופל על הקונה בעת הקנייה. יתירה מזאת, יצירת אמנות שתעבור במהלך תקופה לא ארוכה מספר מחזורי מכירה במכירות פומביות, תגלם במחירה אחוז נכבד ביותר של עמלות קנייה ומכירה. האפשרות האחרת היא (וגם היא לא מרנינה), שהמוכר האחרון של היצירה מפסיד כסף רב.
ומה לגבי המצב בקנייה בגלריות: אנו מרשים לעצמנו לקבוע כאן, שברוב המקרים הפרמיה שתשלמו על קניית ציור בגלריה תהיה גבוהה יותר מאשר במכירות פומביות. בנוסף, פרמיה זאת נסתרת מעיני הקונה. לרוב אין לכם את היכולת לדעת כמה מרוויח בעל הגלריה ממכירת התמונה.
בעיה נוספת היא הנישה הקטנה עוד יותר שבתוכה מצטופפים מגזרים מסוימים של שוק הסחר באמנות: פיסול למשל. ידוע שפיסול כהשקעה פרטית (בניגוד להשקעה ציבורית של מוסדות, עיריות וכד') מעניין חלק קטן בלבד מכלל המשקיעים באמנות.
מגזר הצילום מעניין מספר מועט עוד יותר של משקיעים, וכאן אנו מדברים גם על הנעשה בעולם ולא רק בישראל. למעשה, ניתן לומר בלי הגזמה, שכמה עשרות משקיעים בעולם כולו קובעים אם יצירות הצילום של אמן מסוים יימכרו או ייגנזו. האם הייתם רוצים לרכוש, בתנאים אלה, יצירת צילום של אותו אמן? הרי לא אתם קובעים את מחיר השוק שלה, אינכם יודעים ברוב המקרים למי לפנות כדי להציע אותה למכירה אם תרצו ל"היפטר" ממנה, וסביר להניח שאותם משקיעים בודדים הקונים את תצלומיו של אותו אמן, כבר יצרו איתו קשר והם קונים את תצלומיו מהמקור (ממנו).
אם כזה המצב, מאליה נותרה פתוחה השאלה למה להשקיע בקניית יצירות אמנות בכלל ואמנות ישראלית בפרט. התשובה על כך בפרק הבא.
הסיכויים בהשקעה באמנות ישראלית
משקיע נבון עלול לשאול את עצמו, מדוע עלי לבחור בהשקעה עם מקדמי סיכון גבוהים כפי שהוצגו בפרק הקודם. על כך יש לנו תשובה שאפשר לתמצת במשפט אחד – כי יש מעט מאוד תחומי השקעה, שמתגמלים את המשקיע על הבנה וידע כפי שהשקעה באמנות עשויה לתגמל. כל זאת, בהשקעה של סכומים לא גדולים יחסית.
הבנה תיאורטית בתולדות האמנות הישראלית חשובה לרוצים להשקיע בתחום זה. רצוי שהמשקיע יתמצא ביסודות האמנות הארץ-ישראלית החל מתקופת בצלאל ועד לקום המדינה. חייב להיות לו ידע על תקופת "אופקים חדשים", שהיא התקופה המכוננת החשובה ביותר בתולדות הציור הישראלי המודרני. עליו לדעת גם מה משמעותם של מושגים כגון "האבסטרקט הלירי", "אמני התנועה הקיבוצית" ועוד. לא להיבהל, ניתן לרכוש ידע זה באופן אוטודידקטי מקריאה בספרים ומביקורים בתערוכות שונות. ידע כזה יעזור למשקיע לקבל יסודות שעליהם יוכל לבסס הבנה נרחבת יותר באמנות הישראלית העכשווית. הוא גם יוכל לשפוט בפרופורציה הנכונה את היצירות שמוצגות כיום בתערוכות, בגלריות ובמוזיאונים, ובסטודיו של אמן זה או אחר.
בנוסף לידע, גם למידע (מוקדם) יש חשיבות רבת ערך בתחום השקעה זה. למעשה, קשה להפריז בחשיבות של מידע מוקדם בתחום ההשקעה באמנות. נסביר את דברינו. אספן אמנות המקורב למקורות האספקה של יצירותיו (לצורך העניין האמן עצמו, בעל גלריה או יועץ הנאמנים עליו) ידע לפני אחרים אם מתוכננת לאותו אמן, שאת יצירותיו הוא רוכש, תערוכה חשובה בארץ או בחו"ל, אירוע שלעיתים גורם לעלייה מסוימת במחירי השוק של אותו אמן. בהשוואה לתחום הבורסאי למשל, נציין, שהשגת מידע בעל ערך מקביל על חברה בורסאית ושימוש במידע זה (לפני פרסומו בציבור) לסחר בשוק ההון, נחשבים לעבירה פלילית.
ומה לגבי השקעה ביצירות של אמנים ישראלים ידועים שנפטרו מזמן? ידוע הסיפור על הציור "עין-כרם" של הציירת ציונה תג'ר, שנמכר בכמה אלפי דולרים במכירה פומבית עלומה של משטרת ישראל ומספר לא רב של שנים אחר כך השיג מחיר שיא (לאותה ציירת) של מעל 100,000 דולר. ידוע גם הסיפור על אוסף היצירות המעולות של הצייר שמואל שלזינגר, ששכב כאבן שאין לה הופכין, עד שהתגלה, נרכש, הוצג במוזיאון תפן והשאר היסטוריה. כותב שורות אלה מכירה אישית מספר עלילות וסיפורים על רכישות, כמעט בחינם, של ציורים חשובים, שערכם הכלכלי האמיתי נחשף מאוחר יותר במכירות פומביות.
סיפורים מעין אלה לעולם יתפסו יותר כותרות בעיתון, מאשר סיפורים על אספנים שקדנים שקנו בצורה מושכלת, זהירה ונבונה יצירות אמנות נכונות של האמנים הנכונים ובנו אוסף לתפארת. צר לנו לאכזב אתכם, אבל סביר להניח שהסיכוי הוודאי להשקעה מתוגמלת היטב בתחום האמנות הישראלית טמון דווקא בהתבססות על "עבודת נמלים" של קניות נבונות המתבססות על ידע וניסיון של האספן ולא על "מציאות" עלומות, שאלי יתגלו בעתיד כבעלות ערך שלא יסולא בפז.
אספן "כבד" המשקיע סכומים נכבדים מהונו באמנות ישראלית, לעולם יהיה חייב לכלול באוסף שלו נכסי צאן ברזל, של אמנים ישראלים חשובים שנפטרו. יצירות של ראובן רובין, יוסף זריצקי, מרדכי ארדון, משה קסטל, משה מוקדי, נחום גוטמן ומרסל ינקו, יקנו לאוסף את הבסיס הכלכלי היציב ואת הסחירות הגבוהה. אבל, מובן מאליו, שיצירות של אמנים אלה מגלמות במחיריהן הנוכחיים את הערך הכלכלי המלא שלהן. במילים פשוטות: קניתם איגרות-חוב ולא מניות ובוודאי שלא אופציות.
בניגוד לאספן ה"כבד", אספן נבון שלרשותו עומדים סכומים צנועים יותר להשקעה, ישקיע את עיקר זמנו בגילוי אופציות חדשות להשקעה. לנגד עיניו תעמוד תמיד המטרה של קניית יצירות טובות במחירים לא יקרים של אמנים ישראלים צעירים יחסית. קניות חכמות שכאלה, המבוססות על ידע שהולך ונבנה, עשויות להניב רווחים נאים בטווח זמן לא ארוך מדי.
שני יתרונות נוספים יש להשקעה ביצירות אמנות, הראשון נוגע לכולם והשני למתי מעט.
היתרון ראשון – מימוש אוסף פרטי או הורשתו פטורים (עדיין) ממס בישראל. כאן עלינו לסייג את דברינו ולציין שההחלטה הסופית על כך עשויה להימצא בידיו של פקיד השומה. אם פעלת כאדם פרטי הקונה ולעיתים גם מוכר בצורה מזדמנת, אזי, השקעתך אמורה להיות פטורה ממס. אבל, אם ביצעת עשרות פעולות קנייה ומכירה בשנה, שנה אחרי שנה, סביר להניח שאתה עלול להיכלל תחת ההגדרה של "סוחר אמנות" והשקעתך או עיזבונך לא יהיו פטורים ממס. בכל מקרה ראוי להתייעץ על העניין עם רואה חשבון.
היתרון השני – אם פעלתם נכון ובניתם לעצמכם אוסף נושאי רציני של אמנות ישראלית, אזי סביר להניח שערכו של השלם גדול יותר מסך כל מרכיבי חלקיו. קרי, ערכו של האוסף כאוסף עשוי להיות רב לאין ערוך מאשר מכירת כל פריט מתוכו בנפרד, האם לא לכך שואף כל אספן? ומי יודע ייתכן שברבות הימים תחוזרו על-ידי מוזיאונים, לשם הצגת פריטים מסוימים מאוספכם, או אולי אף את כולו בתערוכות, וכאן, תקבלו גם את הערך המוסף של הכרה וכבוד לפועלכם כאספני אמנות.
ולסיום שתי הערות חשובות:
1. כתבה זאת, על שני חלקיה מובאת כמקשה אחת.
2. אין הכתוב במאמר זה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי מוסמך.
יהודה מאי – העורך האחראי של מגזין האמנות והאספנות "מכירה פומבית", עורך אינדקס מחירי האמנות של ישראל ומעריך אמנות.
|
