קנייה פורצלן | קניית פורצלן

כבר במאות ה-16 וה-17 נעשו ניסיונות באירופה למצוא את הנוסחה הנכונה לייצור פורצלן, חרסינה בעברית, על-פי המתכון של הפורצלן הסיני. הניסיונות השונים לא נחלו הצלחה. רק במאה ה-18, בשנת 1708, הצליח האלכימאי יוהן פרידריך בוטג’ר (Botger) שעבד בשירותו של הקיסר אוגוסטוס השלישי, שליט סקסוניה, להודיע לקיסר שהצליח ליצור חומר השווה באיכותו לפורצלן הסיני הידוע והיוקרתי.

בשנת 1710 ציווה אוגוסטוס "החזק" לפתוח מפעל לייצור פורצלן במצודה שלו בעיר מייסן. הייצור קיבל תנופה רצינית וכבר בשנה הראשונה להיווסדו של המפעל הועסקו בו 48 עובדים ומומחים שונים, כגון חרשי זהב וכסף, אמאייל, ציירים, חרשי זכוכית, קדרים ופסלים.

הפורצלן הלבן והמשובח יוצר במייסן בעיקר אחרי שנת 1713, וכלל כלים ופיגורות בצורות שונות. בשנת 1720 הצטרף למייסן הצייר יוהן גרגוריוס הורולד (Horoldt), שעסק בתחילה בניסויים שונים בצביעת פורצלן. חלק מניסיונות אלה זכו להצלחה עקב יופיים ועדינותם. הורולד הירבה בזמן הזה להעתיק דוגמאות מתוך האוסף של הקיסר אוגוסטוס, בעיקר דוגמאות סיניות ויפניות.

בשנות השלושים של המאה ה-18 הצטרפו הפסלים קירכנר (Kirchner) וקנדלר (Kandler) למפעל. אמנים אלה הביאו להתקדמות נוספת בעבודות של מייסן, עקב ההזמנות הרבות שהתקבלו באותה תקופה עבור דמויות של חיות, ציפורים וכלים שונים.

תזמורת הקופים, המנצח, מתוך קבוצה של 21 פסלונים של קופים מנגנים וקופות מזמרות (תירוש).

קנדלר התמקד בשנים אלה בעיקר בדמויות של ציפורים וקדושים נוצרים. בהמשך הוא עבר ליצור פיגורות בסדרות שונות של נושאים - דמויות של סינים, פרסים וטורקים, דמויות מתוך הקומדיה דל-ארטה, אז תיאטרון נודד שנסע ממקום והציג מחזות שונים, דמויות מתוך יוון העתיקה ורומי וכן דמויות של סוחרים נודדים בשווקים.

אחת היצירות הידועות ביותר של קנדלר היא תזמורת הקופים, סדרה של 24 קופות וקופים המנגנים בכלים שונים ושרים ובראשם קוף מנצח. הסדרה עוצבה בין השנים 1747 עד 1766 על-ידי קנדלר בשיתוף עם האמן רייניקה (Reinicke). התזמורת היא אחת מיצירות הפאר ורק לעיתים רחוקות אפשר למצוא את הסדרה בשלמותה.

משנת 1733 קיבל הרוזן ברול (Bruhl) שהיה שר בקיסרות אוגוסטוס, את ניהולה של מייסן, והזמין אצל קנדלר מערכת כלי פורצלן לאוכל לאלף סועדים. קנדלר יצר בפורצלן לבן צלחות וכלים בצורת קונכיות ועליהן שטים ברבורים בין קנים וסוף.

המערכת הכילה כ-1000 כלים ופריטים ובעזרת האמן אברליין (Eberlein) היא הושלמה כעבור מספר שנים בשנת 1742. כיום קיימים רק פריטים בודדים באוספים שונים (כ-400 פריטים) ומחיריהם מאמירים עם השנים.

כאן המקום לציין שחלק גדול מיצירות האמנות של קנדלר הועתקו שוב ושוב, בתקופה מאוחרת יותר, ועד היום מייסן מיצר פיגורות על-פי קנדלר.

בחצי השני של המאה ה-18 ירדה במידה מסוימת קרנו של מפעל מייסן עקב מלחמת "שבע השנים". אולם, קנדלר נשאר במייסן, ובהמשך העסיק 117 ציירים חדשים וכך קיבל המפעל תנופה חדשה.

בשנת 1774 קיבל את ניהול המפעל הנסיך מרקוליני (Marcolini) עד למותו ב-1814. בתקופתו עלתה שוב איכות הייצור, בייחוד במערכות כלים, שעד אז נוצרו בעיקר בצבע לבן, ועתה נעשו בצבעים מרהיבים עם ציורי פרחים, פירות, ציפורים וחרקים, דבר שלא היה מקובל במייסן עד אז. נעשה מאמץ ליצור כלים יפים יותר, ואכן עד היום שבים שוב ושוב לדוגמאות אלה.

(המשך הכתבה במאמר הבא).

תודה ל"תירוש מכירות פומביות" על התצלומים המלווים את הכתבה.

ראובן נרדי - מומחה לפורצלן, לכלי כסף ולזכוכית.