 מינוטאור, 1997, שמן על בד, 170x170 ס"מ.
חנה ברק אנגל
מאת: אורית לוטרינגר
האמנית חנה ברק אנגל שולחת אותנו למסע אל עולם רווי מסתורין. בכל אחד מציוריה טמון קוד המפעיל את מחשבותיו של הצופה, ומפנה אותן לכיוונים שונים - כל אחד על פי הבנתו, על פי האסוציאציות, הרקע התרבותי והמורכבות הרוחנית שבו. הדימויים שמופיעים בציורים, בצורת סמלים, כנפיים או ראשי חיות, מצביעים על ממד רוחני ועל-זמני, והם מצטלבים עם דמויות שנראות בציורים או בפסיפסים מתרבויות קדומות.
צבעוניות חזקה ונקייה
חנה ברק אנגל (1954), ילידת רומניה, רכשה את השכלתה האמנותית באופן עצמאי. תחומים נוספים - מלבד אמנות הציור - הזוכים להתעניינות מתמשכת מצידה, כוללים: קבלה, אנתרופולוגיה, תרבויות קדומות, נושא הקרוי ’העידן החדש’, וכן השוואות בין התכנים המשותפים לתחומים אלה.
כיום, מוצגות עבודותיה באופן קבוע בפריז ובניו-יורק, וכן במדינות נוספות ברחבי אירופה ובארצות-הברית, שם גם קיבלה מספר פרסים, עיטורים ומדליות חשובות. עבודותיה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים שונים בהם: מוזיאון בר דוד, גלריית מצפה הימים, גלריית אפרת, גלריה הכיכר, אוניברסיטת אוקספורד באנגליה, מוזיאון טרווי פלש ארט, בטרווי איטליה, שאפל דה סורבון בפריז, מוזיאון לה קומודורי דה אונה, בטונה צרפת ועוד.
תהליכי עבודתה של ברק אנגל שזורים בהוויה מחשבתית, שנוצרת מהתייחסותה המורכבת לעולמות המיסטיקה והקבלה, ולחקר ההשוואתי - בין תרבויות קדומות לבין היהדות - שבהם היא עוסקת. האלמנטים העיקריים בציוריה הנאחזים במציאות, הם קווי המתאר של גוף האדם. אלא שגם דמויות אלה נראות כאילו באו מעולמות אחרים: הן מצוירות באופן גרפי, חסרות נפח ממשי ופניהן אינן מסגירות גיל כרונולוגי. ההבדלים בין המינים נראים מינוריים, ומצויינים בדרך כלל על ידי קווים מעודנים של חזה בדמויות הנשיות.
עבודותיה מהשנים האחרונות מצוירות על בדים ענקיים המגיעים לגבהים של שני מטרים ויותר. הן משדרות כוח ומונומנטליות, המתעצמים נוכח הצבעוניות החזקה והנקייה שבה היא משתמשת. בשל אותו חוזק המאפיין את הציורים, נוצרים הרגשת לחץ מסיבית וממד של מתח, התובעים מן הצופה סבלנות, ’הורדת מחיצות’ ונכונות לפתיחות.
הגולם, 1996, שמן על בד, 120x120 ס"מ.
שילוב של ערכים אוניברסליים ויהודיים-מיסטיים
השפה האמנותית שפיתחה ברק אנגל מתייחסת לערכים אוניברסליים, שיכולים להתקבל במקומות רבים בעולם. יחד עם זה, קיימת בה זיקה גם לערכים יהודיים-מיסטיים. בין עבודותיה ישנה סדרת עבודות העוסקת בנושא הגולם - כמתואר ב’גולם’, ספרו של פרופסור משה אידל. בספר מתוארות הדרכים השונות שבהן יצרו מקובלים שונים במשך הדורות - גולם. הציור הוויזואלי של נושא זה ריתק את האמנית במשך תקופה ארוכה, והיא יצרה סדרה של עבודות בפורמט גדול, המפרטות צעד אחר צעד את הדרך ליצירת גולם.
כשהוצגו ציורים אלה בתערוכה, ציטטה ברק אנגל בצידו של כל ציור קטע מתוך ספרו של פרופסור אידל. כך, ליד הציור ’יהוה אמת’, שבו יושב הגולם בקיפול ברכיים, חסר זהות מינית, נכתב: "ירמיהו נוהג היה להשתקע בספר היצירה והיה מבלה לעיתים כל היום וכל הלילה כאשר הספר בידו. כל זה היה, כפי שנאמר, כיוון שפעם באה לו בת קול אשר ציוותה עליו, ללמוד בספר זה במהלך שלוש שנים, בזיעת אפיו. אחר שלוש השנים הללו, מורגל היה בצירופי האותיות והפעולות שבהן הוא יכול היה לברוא מיד, לעצמו ולחבריו, אדם חדש, שעל מצחו היה כתוב: יהוה אלוהים אמת".
בציור אחר מאותה סדרה מתואר גולם שנראה מהצד כשהוא ’שוכב’ באופן אופקי בחלל, שכביכול עוטף ומחזיק אותו בניגוד לחוקי הגרביטציה, ועל איבריו מופיעות אותיות עבריות קדומות. בציור צוטט הקטע הבא: "אברהם לימד בספר אשר שמו ספר יצירה, שהוא חיבר על הבריאה כיצד ליצור אנשים חדשים: לך אל הר חרב, מקום שם חיות אינן רועות וקח מאמצעיתו אדמה, אדומה ובתולה, וצור ממנה אדם וסדר את האברים בהתאם לאותיות".
בציור ’ישו הכחול’ מופיעה דמותו של הצלוב, והוא נקשר שוב לאותו מחקר השוואתי בין תרבויות ודתות, שבו מתעמקת ברק אנגל. דמות ישו של האמנית אינה דומה לישו הנוצרי, כפי שמציגה אותו הכנסייה, וכפי שהוא נתפס על-ידי המאמינים הנוצרים היום. זהו אותו ישו שנולד יהודי, אדם שסימל ערכים אנושיים, סבלנות, סובלנות ואהבת הזולת. האמנית רואה אותו "מבעד לכל אותן שכבות שנוספו לדמותו במשך הדורות, תוך התייחסות ישירה לתכנים להם הטיף, אשר נובעים מתוך יהדותו".
ציוריה של ברק אנגל יוצרים דיאלוג מתמשך עם הצופה, תוך שהם סוגרים דלתות מסוימות, ופותחים בפניו דלתות חדשות. הסיפור התנ"כי על חזון יחזקאל השפיע על ברק אנגל. כשסיימה לקרוא אותו הרגישה צורך עז לצייר את רשמיה. תיאורי העשן והאש והעלייה לשמיים במרכבת האש, גירו אותה לצייר את דמויות הנץ, השור או האריה בעלי רגלי הנחושת ו’פרסות החלל’. גם סיפורי הבריאה שחוזרים על עצמם במיתולוגיות השונות ובספר בראשית, מוליכים אותה ליצירת ציורים שאינם קובעים קביעות החלטיות, אלא מרחיבים את הפתח לשאילת שאלות נוספות. את דמויות הזכר והנקבה בציור ’בראשית’ ציירה על גבי שני בדים נפרדים, כשהשפעת הציור המצרי ניכרת בהן באופן ברור. הדמויות מביטות לשמים, פיהן פעור וכפות ידיהן נוגעות לא נוגעות זו בזו. סמלים צורניים המבטאים הקשרים רוחניים באים לביטוי בציור החושן, התלוי על צווארה של אחת הדמויות כחלק בלתי נפרד ממנה. זהו החושן שנשא הכהן הגדול בבית המקדש, ודרכו תיקשר עם שאר שבטי ישראל. בציורים אחרים נראות וריאציות על נושא ’מפתח החיים המצרי’, או נשים עם פני ציפור או דמויות מכונפות, הרומזות על הרצון האנושי הבלתי מושג לעוף, להתרומם ולעלות לגבהים, ללא תלות באמצעים מכניים חיצוניים.
ריאקציה לצבעוניות הים-תיכונית
הדמויות בציוריה של חנה ברק אנגל זוהרות, גדולות ובלתי מציאותיות. אין בהן רמיזה על הזדקנות או כיעור כלשהו. קיימים קווי דמיון בין הדמויות: כולן מתוארות באמצעות קו מתאר שחור, זורם ומעודן, ומסביבן מופיע בדרך-כלל רקע כמשטח של צבע נקי. לגופן או לראשן של הדמויות צמודה מעין הילת אור לבנבנה. האם יתכן שברק אנגל מציגה בפנינו אופציות של ישויות אחרות שונות מאיתנו? האם ציורי האישה כמדונה מסוג חדש או ’אישה-ציפור’ הם וריאציה של אישה שונה, שמקורה בעולמות אחרים?
הציורים מזמינים את הצופה לגלוש לתוך הרבדים השונים שבהם, למרות שהקונספציה הוויזואלית מציגה בפנינו רקעים אטומים, שאינם מותירים כל שקיפות.
הגוונים החזקים בציורים הם ריאקציה לצבעוניות הים-תיכונית, ויחד עם הדמויות, נוצרות יצירות חושניות מאוד, בעלות חן ודקורטיביות המושכים את העין. היצירות פועלות על הצופים כקטליזטור לגירוי החשיבה בספירות יותר רוחניות, ולנגיעה בחומרים לא ארציים.
הסינתזה והמחקר המעמיק שעושה האמנית בין נושאים הלקוחים מעולמות המיסטיקה, הקבלה והתרבויות הקדומות לבין האמנות הפלסטית, מעוררים סקרנות. הציורים מפתיעים, מפליאים, מלאי אנרגיה ועוצמה.
חזון יחזקאל, 1995, שמן על בד, 200x120 ס"מ.
בתצלומים משמאל (מלמעלה למטה):
1 + 2: ללא כותרת, 1993, שמן על בד, 200x120 ס"מ כל אחד.3 + 4: בראשית, 1996, שמן על בד, 120x90 ס"מ כל אחד.
|
|
