קידום אמנים

הסטודיו של לאו ריי נטוע במרכז אזור מוסכים בדרום תל-אביב. בקומה השנייה, מעל מוסך שבו מתקנים רכבים מסוגים שונים, מספר לאו ריי סיפורים מעולם אחר. הביקור בסטודיו של לאו ריי הוא מסע לסטודיו של פעם. מקום קטן, ריחות של צבע ובלגן מהסוג שלא נראה בסטודיות של אמנים צעירים הממוקמים גם הם באזורי תעשייה, אבל נראים לעיתים כמו "בתי מרקחת". אגב, לעיתים בביקור בסטודיו של אמנים צעירים, התחושה של הניקיון הזה מעוררת שאלות.

המפגש הראשון עם מסת הבדים בסטודיו הוא מפגש מהמם. הוא עוטף אותך מכל הכיוונים ומתקיל את כל החושים לחוויה אחת ומורכבת. אין-ספור צבעים ואין-ספור צורות. למבקר בסטודיו נראות העבודות במבט ראשון כציורי ילדים עליזים, אך במבט שני ומעמיק יותר מתברר כי הציורים אינם כה שמחים וכי הצבע הוא רק צבע - כמו איפור המסתיר את התמונה האמיתית.

אם לאו ריי היה סופר, הוא היה משתמש מן הסתם במספר אותיות מוגבל, אלה הקיימות בכל שפה ושפה, ובאמצעותן היה מרכיב אין ספור מילים. אבל ריי אינו סופר, הוא אמן המייצר עבור עצמו אותיות מסוגים שונים, בהטיות שונות ובגדלים משתנים שבהן הוא משתמש על מנת לכתוב את הנדרש. ראוי לזכור כי לאו ריי הוא צייר.

הציורים של ריי מחולקים לשניים. חלקם ציורים בפורמטים מקובלים מרובעים או מלבניים וחלקם האחר בפורמטים ובצורות משתנות המורכבות מבדים קטנים המורכבים ליחידה אחת. אלה יוצרים לאחר הרכבתם מבנה בעל צורה שכמעט אינה ניתנת להגדרה. למעשה, הצורות האלה הם משפטים מורכבים הבאים להביא בפני הקורא סיפור מלא וסגור.

הציורים שאותם בחרתי לתערוכה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן הם ציורים גדולים, המורכבים ממספר בדים המתוחים על מסגרות ומחוברים ביחד למעין מבנה בעל צורה לא מוגדרת. בכל אחד מהבדים המרכיבים את הציור מצוייר משהו שרק בחיבורו אל היתר הופך להיות שלם.

כמו בכל שפה אחרת, התחביר שבו משתמש לאו ריי הוא תחביר הבא מעולם מודרני ועכשווי. למילה הכתובה, זו המורכבת מאותיות, נמצאה חלופה בצורת "אייקון". אותו סמל קטן הכולל בתוכו צורה גרפית המסמלת מערך שלם של פעולות או אינפורמציה. אלף מילים כתובות שהוחלפו בסימן אחד. האייקון הוא לכאורה שיטת כתיבה והעברת אינפורמציה שהומצאה עבור העולם הווירטואלי שבו החיים מתקיימים במסך-מחשב, אבל למעשה אין זו שפה חדשה, שפה של צעירים, שפה שבה נפתולי התחביר מופשטים לרמה של ישירות בלתי מתפשרת. סימנים ואייקונים היו בשימוש מאז ומתמיד. שלטי הכוונה לתנועה, הילה מעל ראש לקדושים בציורים נוצריים, היונה כמבשרת את סוף המבול, הם אייקונים ראשוניים. הטכנולוגיה המודרנית, מהירות החיים, והתפתחות השפה הביאו את האייקון למקום בו הוא תופס מקום וחשיבות גם מעבר לשימושים הקודמים, ויחד עם זאת האייקון קיבל גם משמעויות ומערכים מורכבים יותר.

אחד הדברים המרשימים בעבודתו של ריי הוא הריבוי. על בד אחד מכונסים זה בצד זה דימויים רבים, אייקונים על-פי הגדרתי, הנשאבים ממקורות שונים. חלקם מקורות אסוציאטיביים פרטיים וחלקם ציטוטים מתולדות האמנות שהוצאו מהקשרם הקבוע וקיבלו משמעויות המשרתות את ריי בכתיבתו. האמת היא, שהכתיבה הזו של ריי היא כתיבה אסוציאטיבית. כתיבה המתחפשת לסיפור וסיפור המתחפש לציור. הוא מעוות את הצורות והדמויות המצוירות לעיתים עד לרמת קריקטורה, אך בה בעת מוסיף להן, מעבר להומור החיצוני, עומקים של רצינות. בסופו של יום, לאחר עבודת האמנות, הרושם שמתקבל הוא של מסך-מחשב ענק שעליו פזורים בצורה הנראית כמקרית אייקונים המלמדים על הפונקציות השונות החבויות מאחוריהם.

אבל לאייקון יש גם "עומק זיכרון" נוסף. הצורה המופיעה באייקון היא בדרך-כלל צורה מוכרת. זו צורה מופשטת של צורה מורכבת. צורה שמקורה יכול להיות מעולם התרבות או מעולם הפעילויות הבנאליות, ולעיתים בתוך הצורה או לצידה משולבות מילים כתובות בכתב ברור בשפה מוכרת. הצורך באייקון נובע בעיקר מהרצון לייצר קומוניקציה רחבה, עם קהלים רחבים, ולהתגבר על מחסומי שפה. הגרמני, האמריקני והישראלי כמו ההודי, הסעודי והאינדונזי, יוכלו לקרוא ולהבין את הנאמר באייקון כלשהו גם בלי להבין שפה אחרת מלבד שפת אימם.

בעולם האין-סופי של האייקונים מייצר לאו ריי סדרת אייקונים פרטיים משלו. אייקונים הנובעים מעולם תרבותי וממסורות תרבות מערביות בעיקרן. ציורי המאסטרים הטובים והידועים הופכים להיות יותר מציטוט אמנותי. בדרך מיוחדת לו, הוא הופך אותם לסמלים המתארים מסורת ואמירה. שפה, ככלל, אינה רק מילים. שפה היא, ואולי בעיקר, עולם של מושגים ואסוציאציות. שנים רבות אני טוען כי השפה היא תוצאה של סוג מיוחד של "מיץ עיכול" תרבותי. היכולת לתרגם מצבים פרטיים וקולקטיביים למילים אינה רק מורכבותה ועושרה של השפה שאליה מתורגמים הדברים. התרגום, ובעיקר בתחומים אבסטרקטיים, הוא מערכת מושגים מורכבת שעומקה והבנתה תלויים בעיקר בתרבות הקורא ובתרבותו של הכותב. קל אולי יותר להסביר דברים אלה כאשר משתמשים בדוגמאות משפות מוכרות אך גם באמנות הפלסטית, שבעיניי כמו בעיני רבים היא שפה, תופסים הדברים הללו. מכך נולדה האפשרות של הטמעת שתי השפות לשפה חדשה, אישית ומיוחדת לו. אין להבין מכך שריי עסק בארץ הולדתו במסורת הציור הסוציאליסטית שאותה אנו מדמיינים כאשר אנחנו חושבים על בריה"מ של פעם, ועם עלייתו ארצה חיפש פתאום צורות הנראות עכשוויות ומערביות. לא. כבר בארץ הולדתו היה ריי קשוב ומודע לתרבות המערבית ולציור שבטעות נקרא מערבי. למעשה, מאז סיום לימודיו באקדמיה בווילנה ועד היום, הוא עוסק בפיתוח כתב אישי בתהליך ארוך ואיטי של פיתוח ובדיקה. אבל בה בעת אי אפשר להתעלם מהשוני שבתהליכי היצירה האמנותיים כאן בארץ מצד אחד, וממסורות של לימוד אקדמי המתקיימות במזרח אירופה מצד שני. מסורת המעמיקה בתחומים שבהם האקדמיות בחלק המערבי של אירופה אינן מקדישות לו חשיבות גדולה. האוונגרד המזרח אירופי היה מאז ומתמיד עטוף בצעיפים של לימודים אקדמיים.

אל תחשוב על זה אפילו, שמן על בד, 2006

סקאלת הצבעים של לאו ריי מתבססת בעיקרה על צבעי היסוד. החיבור וההנגדה יוצרים מתח המאפשר לצופה לראות מעבר לצורה המצוירת. יחד עם זאת, מתוך עניין שהוא מגלה בקליגרפיה בכלל ובקליגרפיה אירופית בפרט, קליגרפיה שאותה למד באקדמיה בווילנה אצל פרופסור גורסקס (Gurskas), יש במאגר העבודות של ריי קבוצת עבודות מונוכרומיות, שעליהן מערך סימנים, דמויי אותיות אבסטרקטיות, המזכירים במידה רבה ציורי קליגרפיה מסורתיים. אולי המקום לראות את ההשפעה הזו של אמנות הקליגרפיה האירופית שבה יש גם השפעות של הקליגרפיה היפנית, הוא ברישומים הקטנים בשחור-לבן של ריי.

התבוננות במכלול עבודתו של ריי מראה את החיבור ההדוק שהוא עורך בין החיים לבין האמנות. המכלולים הציוריים שלו אינם עוסקים בחיים סתמיים אלא בעיקר בחוויות חיים פרטיות המשפיעות על האמנות שאותה הוא יוצר. המציאות שבה חי ריי בארץ, געגועים לנוף אחר, למזג אוויר אחר, ואפילו לשפה אחרת מביאים אותו לראות את הבנאלי כמעניין. לעיתים התחושה הנובעת מהסתכלות ומקריאת עבודותיו מראה עד כמה בעצם הרצונות הקטנים הם סך כל הרצונות. ולעיתים, אמנם בהיחבא, הפרובינציאליות והמקומיות המחוברות יחד מאלצות אותו לברוא עולם אחר.

אחרי הביקור בסטודיו ולאחר השיחות עם ריי ולמרות כל אלה, בחירת הציורים לתערוכה ברמת-גן הייתה קשה. מתוך מאגר העבודות בחרתי להציג את העבודות הגדולות של ריי. עבודות המורכבות מבדים רבים ויוצרות צורות מורכבות ולא קבועות. בעבודות אלה מגיע המימוש המלא של התפיסה האייקונית שבעבודתו של ריי. מעבודות אלה ניתן ללמוד גם על האופי המיוחד ועל התחביר המיוחד והפרטי שבונה ריי בעת שהוא מספר סיפור מורכב. סיפור שלמרות שאינו תיאורי כמקובל בציור המסורתי, הוא נושא בחובו מעשה מרכבה מתוחכם המאפשר לצופה/קורא לצלול אל עומקי שפה מורכבת העוסקת ככל שפה בהעברת סיפורים. בנוסף, בחרתי קבוצת עבודות קטנות, בעיקר רישומים, שבהן לתפיסתי מרכז ריי את הסיפור למוקד הסיפור. אלה הן שתי גישות סיפוריות של אמן אחד.

מאיר אהרונסון, קיץ 2006

דוור מס’ 15, שמן על בד, 2006