 ברוך אלרון - נשף המסכות
ברוך אלרון - "נשף המסכות"
מאת: ד"ר דליה הקר-אוריון
הציור ’נשף המסכות’ צויר על-ידי האמן ברוך אלרון בשנת 1992. שיקספיר במחזהו ’חלום ליל קיץ’ כבר אמר ש"כל העולם במה וכולנו שחקנים". הציור הוא הבמה של ברוך אלרון ובו באים לידי ביטוי יכולותיו הטכניות והאינטלקטואליות כאחד. כאמן מתכתב אלרון עם התרבות הבינלאומית, שעליה היה אמון מנעוריו. הציור, כמו רוב ציוריו מהווה מטפורה על החיים בכלל ועל האשליה, מקומו של האמן והבעיה האקזיסטנציאליסטית בפרט.
במאה ה-18 צוירו ציורים רבים על ’הקומדיה דל ארטה’, שבהם מופיעות דמויות עטויות מסיכות המזוהות עם הדמויות המוכרות לקהל מעולם התיאטרון, כמו למשל ארלקינו, פנטאלונה וקולומבינה. נושא המסיכות העסיק אמנים רבים כמו ג’ימס אנסור הבלגי שחי בסוף המאה ה-19 וג’ורג’ רואו, חבר תנועת ’חיות הפרא’. המסר שאותו הם רצו להעביר הוא שבני האדם אינם מגלים את פניהם האמיתיות וכולם עוטים מסיכות.
הפעילות המתרחשת בציור ’נשף המסכות’ של אלרון מחברת שלוש דמויות בקומפוזיציה המסודרת בצורה כמעט סימטרית. הדמות במרכז התמונה מייצגת את האמן שקולט לתוכו את העיניים הקוסמיות המרחפות בחלל והמייצגות את המראות של העולם הממשי. האמן מעבד את המראות בתוכו ומוציא אותם מחדש בידו כקוסם. רפליקה מוקטנת של קסם יצירת הכדורים מתרחשת מעל אצבעו המורמת. פעילות כף היד העטויה כפפה וחיבור האצבעות מהווים אשליה חזותית בפני עצמם, כי היד הפוכה ותנועת האצבעות מזכירה את הפעילות היוצרת צלליות של צורות של בעלי חיים. האמן היוצר נתפס בעיני עצמו ובעיני אחרים כסוג של בורא וממציא ובמקביל כקוסם. ברוך אלרון מעלה בציור את האמן כקוסם המייצר אשליות חזותיות.
מצע הציור מהווה רקע להעלאה מדויקת של אשליה חזותית של מציאות שאותה הוא בנה במדוקדק בדמיונו. יכולתו המופלאה של אלרון ביצירת אילוזיות חזותיות באה לידי ביטוי בבועות המופיעות בצד ימין, הנראות כאילו הן שקועות בתוך הבד. הקשר בין החלל האשלייתי ובין החלל המציאותי מומחש גם בבחירת המסגרת וגם בייצוג מציאותי של אלמנט עגול המונח על המסגרת ויוצר רזוננס לאלמנטים העגולים המופיעים בציור. הצייר הסוריאליסטי מאקס ארנסט נהג גם הוא ליצור קשר בין החלל המציאותי ובין החלל האשלייתי כמו בציורו ’ילדים מפחדים מאנקור’, שבו חיבר בציר גדר מיניאטורית למסגרת ובצד שמאל הוסיף פעמון.
האמן כקוסם, להטוטן וכמאחז עיניים מקבל ייצוג מאוד ברור בציור הנוכחי כאשר שני האיברים החשובים ביותר לאמן: העיניים והידיים מודגשים הן מבחינה כמותית בהתייחסות למספר הרב של העיניים והן מבחינת מידת הגודל של היד. היד מופיעה ביצירות רבות של אלרון. ידו של האמן היא הכלי המבצע את הקסמים החזותיים, בונה את האילוזיות ובורא עולם דמיוני, אסקפיסטי בהתאם להחלטתו.
לגבי היחס בין המציאות לאשליה או הממשי למדומה, קיימות היום תיאוריות, כמו זו של המדען הניו-זילנדי בריאן ויטוורת’ הטוענות שאנו חיים במטריקס. ויטוורת’ יוצא מתוך הנחה שהיקום הממשי אינו אלא חלק מתוכנה ענקית של מציאות מדומה שבה החומר, האנרגיה, המטען החשמלי ושאר התכונות הם תוצאה של חישובים נומריים. "העולם הוא סימולציית מידע הרצה על מסך חלל-זמן תלת- ממדי", הוא אומר. ידו הווירטואוזית של האמן ברוך אלרון יוצרת חללים אשלייתיים שקו הגבול בין המציאות הממשית למדומה מיטשטש בהם. הציור של אלרון ממחיש את האילוזיה שבתפיסה החזותית.
תערוכת רישומים של ברוך אלרון תיערך ב-25/10/2008 בבית האמנים בתל-אביב.
צילום - דמיטרי ספקטור.
|
