מאת: יהודה מאי
בקצה היבשת בפינה נידחת של אירופה, נמצאת ליסבון. עיר יפהפייה שבתיה מצופים באריחים כחלחלים, חשמליות צהובות וישנות משייטות ברובעיה העתיקים, מעליות עולות במעלה הגבעות, ותושביה הם בליל של גזעים המייצגים את המקומות שבהם שלטה בעבר פורטוגל. ליסבון היא עיר שעברה האימפריאליסטי מונצח בפאר מנומנם בכנסיותיה ובמבצריה. עיר שזהב מברזיל וסחורות ותבלינים מהמזרח בנו את עושרה המופלג, שהיה ואיננו עוד, ובתיה שחלקם מתפוררים, גולשים אל נהר הטז’ו. אבל כעת, העיר בונה את עצמה מחדש, תוך כיבוד העבר ושמירת המורשת הארכיטקטונית. תושבי העיר הם ברובם ’אנשי העולם הישן’, עושים הכול לאט עם חביבות ונימוסים של פעם. האם יש עוד מקום בעולם שבו נהג חשמלית עוצר את הרכב, עוזר לזקנה עיוורת לרדת ממנו ולהיכנס לביתה ואז חוזר וממשיך בנסיעה, והכול ללא תלונות ומענות מצד הנוסעים על העיכוב. עובדה, ראינו במו עינינו ברובע אלפאמה.
סיכת החגבים של רנה לאליק, מוזיאון גולבנקיאן.
מעט על העבר
סוחרים פיניקים שהתיישבו כאן לראשונה במאה העשירית לפנה"ס, אחראים לשמה הראשוני של העיר אליס-אובו (חוף נפלא). עמים שונים, ביניהם יוונים ורומאים ושבטים ברבריים, שלטו בעיר עד לשנת 714 לספירה. בשנה זאת נפלה העיר בידי השבטים המורים מצפון אפריקה. כדרכם שינו המוסלמים את שמה לליסבונה ושלטו בעיר יותר מ-400 שנה. בשנת 1147 נכנעה העיר המוסלמית להתקפה של לוחמים נוצרים, שכללה צלבנים בשילוב אספסוף של שודדים ופורעי חוק, בהנהגת דון אפונסו אנריקש.
ליסבון נבחרה לעיר הבירה בזכות נמל מצוין, ומבצר שקל להגן עליו. מאוחר יותר, כשהחל השימוש בנשק חם, גילו תושביה שקל להגן על נמל העיר הנמצא בשפך הטז’ו באמצעות תותחים, ולמטרה זאת נבנה בתחילת המאה ה-16 מגדל בלן (Torre de Belem).
שני המאורעות המכוננים בהיסטוריה של ליסבון שלאחר הכיבוש הנוצרי הם: גילוי הנתיבים הימיים ליבשות רחוקות ורעידת אדמה בשנת 1755. החל משנת 1415, שבה תפסה פורטוגל מאחז ראשוני בצפון אפריקה, תרו הספנים הפורטוגזים אחר נתיבים ימיים חדשים. ואשקו דה גאמה פתח בשנת 1498 את נתיב הסחר להודו ועשר שנים לפניו הקיף, ברטלומיאו דיאז את כף התקוה הטובה.
צוות של מגלן, נווט פורטוגזי ידוע, הצליח בין השנים 1522-1519 להשלים, במימון ספרדי, מסע ראשוני סביב כדור הארץ, אף שמגלן עצמו נהרג בפיליפינים לפני סיום המסע. ואלה רק שלושה מתוך עשרות נווטים, ספנים ומגלי עולם פורטוגזים, שמונצחים ב’אנדרטת התגליות’ שבבלן. גילוי הנתיבים הימיים הביא איתו עושר רב. זהב מברזיל, סחורות שונות, תבלינים, משי ושנהב הומרו על-ידי שליטים ראוותניים לארמונות פאר, לכנסיות ולמנזרים מדהימים. החגיגה נמשכה עד 1 בנובמבר 1755.
המאורע השני שהשפיע על ליסבון, ונדמה שהוא משפיע עד היום, היה רעידת האדמה בבוקר ה-1 בנובמבר 1755. ביום ’כל הקדושים’ כשכמעט כל תושבי העיר השתתפו במיסות החגיגיות בכנסיות, אירעה סדרת רעשי אדמה שהחריבה את העיר. 100,000 איש, כשליש מתושבי העיר, נספו ברעש, בגל הצונמי שגלש לעיר בעקבות הרעידה ובשריפות שפרצו אחר-כך. לעיתים נדמה שתושבי ליסבון מתייחסים לרעידת האדמה שקרתה דווקא ביום ’כל הקדושים’ כאל עונש משמיים. ליסבון לא שיפצה, בכוונה, עד היום, חלק מהריסות מנזר הכרמלטים (Convento do Carmo) שנהרס ברעש האדמה. הקשתות חסרות הגג של המנזר נראות ממקומות רבים בעיר, אולי כעדות לאסון וכאזהרה למאמינים.
עוברי אורח, תיירים, שיכורים ובטלנים, כולם בכיכר רוסיו, הכיכר המרכזית בעיר.
לאן הגענו?
ליסבון בנויה על שבע גבעות. את מרכז העיר חוצה רובע שטוח הנקרא באישה (Baixa). רובע באישה מתחיל בפראסה דו קומרסיו (Praca do Comercio)כיכר הנושקת לנהר הטז’ו וממשיך דרך כיכר רוסיו (Rossio) עד מחצית הדרך לכיכר מארקש דה פומבאו (Prraca Marques de Pombal). כיוון שרוב קווי המטרו והתחבורה חולפים דרך באישה, נראה הרובע לתייר המגיע לעיר, כשדרה ראשית בלונה-פארק, כשמימינה ומשמאלה נמצאים מתקני שעשועים שונים - גבעות העיר. ממש כמו בפארק שעשועים גם כאן מעלים ומורידים אותך מהגבעות מעליות משונות ומשעשעות.
ממזרח לבאישה נמצא רובע אלפאמה (Alfama). אולי בגלל שהרובע נבנה על סלע מוצק, הוא נפגע פחות מרעידת האדמה בשנת 1755. ברובע אלפאמה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מבנים עתיקים מלפני הרעש, כולל קשטלו דה סאו ז’ורז’ (Castelo de Sao Jorge). לאלפאמה יש מראה של קסבה ערבית ולא בכדי. המורים בנו את הרובע בתקופה שקדמה לכיבוש הנוצרי. סמטאות הרובע תלולות וצרות מאוד ובגלל גובהו יש בו נקודות תצפית נפלאות על העיר ועל נהר הטז’ו.
ממערב לבאישה נמצאים הרובעים שיאדו (Chiado) ובאירו אלטו (Bairo Alto) הרובע העילי. שיאדו הוא רובע קטן ושטוח יחסית עם רחובות אלגנטיים וחנויות יוקרתיות. רובע באירו אלטו הצמוד לשיאדו הוא אזור הבילויים העיקרי של העיר. זהו רובע צפוף המכיל ברים, בתי-קפה, מסעדות וחנויות קטנות, כולל חנויות לעתיקות ולאריחים (שאליהם נחזור בהמשך).
אחרון חביב, רובע בלן (Belem) הנמצא כחמישה ק"מ ממערב למרכז העיר, בשפך נהר הטז’ו. מכאן יצא ואשקו דה גאמה למסעו להודו. כאן היה הנמל הישן וכאן הוקם מנזר הז’רונימוש לאות תודה והוקרה לדה גאמה הנועז.
עשרת הגדולים
1. לא מוזיאונים ולא מנזרים. זה יבוא אחר-כך. הגעתם לליסבון, קחו קו מטרו ירוק לתחנת מרטין מוניז (Martim Moniz), מהתחנה קחו את קו החשמלית הישנה מספר 28. אל פחד, הדבר הזה נוסע אף שהוא עשוי ברובו מעץ. כיוון שהחשמלית נוסעת במהירות קרובה למהירות הליכה, תוכלו תוך כדי נסיעה להחליט איפה אתם יורדים - בנקודת תצפית יפה על העיר ונהר הטז’ו, בבית-קפה קטן בכיכר בגראסיה (Graca) או ליד מבצר העיר. אל דאגה גם אם טעיתם וירדתם בנקודה לא מעניינת, תוך 10-5 דקות תגיע חשמלית נוספת. רצוי לערוך את הטיול בשעות בין ערביים ואם התמזל מזלכם ונפלתם על יום בהיר, תוכלו לראות את בתי העיר והנהר מוארים באור מופז-אדמדם ותבינו למה כל-כך קל להתאהב בעיר.
2. מוזיאון גולבנקיאן (Museu Calouste Gulbenkian), מטרו: Sao Sebastiao. במקום אוסף אקלקטי ומדהים של המיליונר הארמני גולבניקיאן, שאסף פריטים כמעט מכל תחומי האמנות והאומנות הדקורטיבית. מוקדי העניין העיקריים במוזיאון הם: אוסף מנורות מסגד מזכוכית מהמאה ה-14 שני ציורים של רמברנדט, ספרים וכתבי יד מאוירים מהמאות ה15- ואילך, וכן אוסף ייחודי ונפלא, הכולל עבודות זכוכית ותכשיטים נדירים של רנה לאליק.
3. האוסינאריו (Oceanario), מטרו: Oriente. אקווריום ימי אדיר ממדים המכיל כרישים, דגי שמש נדירים, דגים טרופיים ועוד. האקווריום המכיל 7,000,000 ליטר מים מאפשר נקודות ראייה שונות בגבהים שונים ולעיתים נדמה לצופה שהוא שרוי בתוך האקווריום והים נמצא בחוץ. חוויה ייחודית.
4. רובע בלן ומנזר ההירונימים (Mosetiro de Jeronimos). קחו כמעט כל קו מערבה מתחנת המטרו Cais de Sodre. המנזר הוא מבנה מרהיב שנבנה מהטלות מס על הסחר בפלפל שחור עם המושבות. כל אבן ועמוד במנזר מגולפים בדקדקנות וברמה שקשה להאמין שקיימת בסיתות של אבן. הכנסייה הגדולה, שהיא למעשה אגף במנזר, שווה ביקור ולו בשל הוויטראז’ים שאינם נפוצים כל-כך בכנסיות בפורטוגל ובגלל קברו של ואשקו דה גאמה.
5. אנדרטת התגליות (Padrao dos Descobrimentos). על שפת הנהר במרחק הליכה ממנזר ההירונימים, נמצאת אנדרטת אבן הבנויה כסירה ענקית שחציה על היבשה וחציה מרחפת מעל הנהר. על הסירה כל מגלי העולם שהעניקו לפורטוגל את תהילתה, החל מאנריקו הספן וכלה בוואשקו דה גאמה (כמובן).
6. שיטוט בכיכר רוסיו (Rossio). מטרו: Rossio, או מטרו: Restauradores. הכיכר המרכזית שסביבה מתנהלים חיי הדאון-טאון. הכיכר מוקפת בבתי-קפה ובחנויות, אבל מוקד העניין העיקרי הוא האנשים. רצוי לשוטט בכיכר ביום ראשון, אז הכיכר מתמלאת במופעי מוזיקה, בלהטוטנים ובסתם שיכורים, שמנסים גם הם לשיר ולרקוד. בחלקה הצפוני של הכיכר מתרכזים שחורי העור מהמושבות ומבלים את הזמן בשיחות ובשתייה.
7. ביקור בסינטרה (Sintra). רכבת כל רבע שעה מתחנת רוסיו (Rossio). זה אמנם מחוץ לליסבון, אבל להיות בליסבון בלי להיות בסינטרה, זה כמו לטייל בספרד בלי להיות בברצלונה. במרחק כ30- ק"מ מהעיר, שוכנת עיר קטנה ויפהפייה עם מרכז עתיק. העיר היוותה עבור מלכי פורטוגל את מה שוורסאי היוותה עבור מלכי צרפת. הארמון הלאומי סינטרה (Palacio Nacional de Sintra) נמצא בלב העיר העתיקה והוא כולל מבני מגורים של מלכי פורטוגל ומטבח עתיק עם שתי ארובות ענק. אבל מוקד הענין העיקרי בסביבה הוא ביקור במצודה המורית ההרוסה קשטלו דוש מורוש (Castelo dos Mouros). במרחק של 20 דקות נסיעה (אוטובוס כל 20 דקות מתחנת הרכבת של סינטרה) נמצא מבצר הרוס חלקית מהתקופה המורית. המבצר נמצא בתוך יער עבות וכמעט מכל נקודה ממנו נשקפים ממעוף ציפור נופי סינטרה והסביבה עד לאוקיינוס האטלנטי.
8. המעלית של סנטה ז’ושטה (Elevador de Santa Josta). מטרו: Baixa-Chiado. מעלית ברזל מהמאה ה-19 שבחצי דקה מעלה אתכם למרומי באירו אלטו. מלמעלה תראו נוף ייחודי של גגות העיר ואם תרצו תוכלו לשבת ולנוח בבית הקפה שמעל המעלית.
9. Solar do Vinho do Porto. עולים מבאישה במעלית Elevador da Gloria’בית המקדש’ ליין הפורט נמצא בתחנה העליונה של המעלית ממש ממול. השם ארוך, אך המקום חביב ומסביר פנים. מסיבים על כורסאות רכות, ובוחרים מהתפריט סוגים שונים של יין פורט. האוסף של המקום מכיל כמה אלפי סוגי פורט, אבל לא כולם ניתנים להגשה בכוסית (את הסוגים היקרים יותר, יש לרכוש בבקבוק שלם). בגלל אופיו של המקום ובגלל החוויה הייחודית שהוא מעניק, ביקור בליסבון אינו שלם בלי ביקור במקום.
10. המוזיאון הלאומי לאזולז’וש (Museu Nacional do Azulejo). אוטובוס מס’ 28 לכיוון מזרח מתחנת המטרו Santa Apolonia. מוזיאון ישן הכולל כנסייה, חצרות פנימיות, ואריחים עתיקים מהמאה ה15- ואילך. במוזיאון ישנו אגף לעבודות אמנות מודרניות על אריחים. קשה להסביר את המרכזיות של סוג אמנות זה בחיי הפורטוגזים בלי לבקר בליסבון. בתים שלמים מצופים באריחים. אריחים יקרי ערך, שחלקם מתארים מראות מלפני הרס העיר ברעידת האדמה של 1755, מודבקים על הקיר החיצוני של מבנים וכנסיות. שכיות החמדה הללו נמצאות כמעט בכל מקום ציבורי ללא פיקוח וללא שמירה שמורות שלמות ללא נזקי ונדליזם או גניבות. אריחים מודרניים וגם עתיקים נמכרים כמעט בכל מקום ונמצאים כמעט בכל בית או חנות. תחנות מטרו שלמות (Oriente למשל) מכוסות בעבודות אמנות של אריחים. אין חנות שמכבדת את עצמה בליסבון שאין בה מצגת של אריחים המתארת את תולדות המקום. לעיתים נדמה שחוץ מהעיתונים היומיים, הכול מודפס, מאויר או מצויר על אריחים.
האקווריום הענק - האוסינאריו בפארק דאש נאסויש (פארק האומות).
היכן לקנות?
בימי שלישי (עד למחצית היום) ובשבת לאורך כל היום נערך ברובע אלפאמה שוק פשפשים מרכזי הנקרא Feira da Ladra (’שוק הגנבים’ בתרגום חופשי). השוק נערך ב- Campo de Santa Clara ומגיעים אליו עם קו החשמלית, מספר 28. בשוק ערב רב של עתיקות, חלקן ראויות, ביחד עם ג’אנק מכל הסוגים. אל תקנו שם אריחים זה לא המקום (ראו בהמשך היכן לקנות).
בבאירו אלטו, בעיקר בחלקו הצפוני של הרובע, יש חנויות לעתיקות, חלקן מציעות למכירה פריטים יקרים ויוקרתיים. שיאדו הוא רובע קניות סופר-מודרני המכיל חנויות אופנה, שעוני יוקרה, תכשיטים ועוד. Fabrica Sant Ana ברחוב Rua do Alecrin 95 היא חנות יפהפייה של אחד ממפעלי האריחים המצוירים. בחנות אוסף של אזולז’וש החל מהעתיקים והיקרים יותר וכלה בעכשוויים.
טיפים
1. עיזבו את ליסבון קארד (Lisboa Card) וכל השטוית לתיירים מהסוג הזה. הכרטיס יקר ולא תצליחו לנצל ולו מקצת מההטבות הגלומות בו. במקום זאת, רכשו כרטיס נסיעה יומי הכולל את אזור ליסבון רבתי ומאפשר נסיעה בקווי המטרו, החשמלית, האוטובוס והמעליות השונות. הכרטיס עולה 3.50 אירו ליום. אפשר לרוכשו בכל תחנת מטרו ולאחר היום הראשון תוכלו להטעינו לימים נוספים.
2. לא שותים קפה הפוך בליסבון. אם בכל זאת תנסו תגלו שהוא לא טעים. מנגד, האספרסו מצוין, הוא נקרא כאן Bica.
3. נסו את מבחר העוגות והעוגיות המדהים. הוא שונה ואחר מכל מה שטעמתם בארץ.
4. פאסט-פוד הוא מושג שלא מתחבר לאופי הפורטוגזי, אם בכל זאת חשקתם בהמבורגר או בפיצה נווטו אל אחד ממרכזי הקניות האדירים של העיר (רובם נמצאים מחוץ למרכז): ’ואשקו דה גאמה’. בתחנת מטרו Oriente, או ’קולומבו’ בתחנת מטרו Colegio Militar.
5. אל תעזו לחזור לארץ בלי בקבוק של יין פורט. המקום הנכון והנוח לקנייה הוא שדה התעופה. רק בקשו שיארזו לכם את היין בשקית אטומה עם החשבונית בפנים וכך תוכלו לעלות איתו למטוס. אנחנו קנינו Ramos Pinto מסוג Tawny בן 10 שנים. 22.50 אירו בלבד. הוא הרבה יותר טעים בבית כשאתה יודע שבישראל הוא עולה בין 300-400 ש"ח.
